For English review, please scroll down.

“ג’נטלמן במוסקבה” היה לרב מכר וזכה להצלחה גדולה. בשנת 2017 החלו בעיבוד הספר לסידרת טלביזיה שעלתה לאקרנים בשנת 2024. קראתי את “Rules of Civility”, שהיה מצויין לכן הגעתי ל”גנטלמן במוסקבה” עם צפיות בשמיים.

אבל כמו שאומרים אצלנו, צפיות יש רק לכריות.

“ג’נטלמן במוסקבה” היה סתמי ומאכזב מאוד.

סיפורו של רוזן בדיוני בשם אלכסנדר איליץ’ רוסטוב, בן האצולה הרוסית, שבשנת 1922, לאחר חזרתו מפריז, נשפט ע”י בית הדין הבולשביקי, ונכלא לשארית ימי חייו במעצר בית, בבית המלון “מטרופול” שבמרכז מוסקבה. בעוד השנים חולפות, ומחוץ למלון מתהווה ההיסטוריה הרוסית, רוסטב יבלה חייו בין קירות המלון, בחדר קטן בעליית הגג.

הספר מורכב מאפיזודות שמתארות את חייו של רוסטוב במלון. תיאור המפגשים עם הצוות הקבוע ועם המתארחים במלון. תיאור ארוחות הגורמה שהוא ניזון מהן. תיאור הגיגים פילוסופיים.

שום דבר מסעיר לא קורה בספר. כלום. שיגרה שבה רוסטוב נהנה ממנעמי החיים כשהוא כלוא בכלוב מזהב.

חשבתי שאולי אני לא מבינה נכון את העלילה, לכן קראתי במקביל גם בעברית רק בכדי להיתקף בשיעמומון כפול.

ככל שהשנים מתקדמות והעלילה מתקדמת איתן, מסתבר שדמותו של רוסטוב היא קריקטורה מושלמת של האריסטוקרט הרוסי המעודן שנגזר עליו לחיות בזמנים קשים. כמיטב המסורת הג’נטלמנית הוא מקבל על עצמו את החיים שנכפו עליו בלי שמץ של מרד או טרוניה.

מאידך, על מה הוא יתלונן? חייו לא מושפעים מהזמנים הקשים: את ימיו הוא מבלה בבית המלון כשדבר לא מפריע לו, לא המלחמות, לא המהפכות ובטח שלא מפריע לו הקומוניזם. בזמן שאנשים נשלחים לסיביר, הוא אוכל ארוחת בוקר דשנה וקורא עיתונים. מרחץ הדמים בסטלינגרד בזמן מלחמת העולם השניה לא מפריע לו לאכול ארוחת גורמה בצהרים. שגרת הערב שלו מורכבת מאפריטיף שלאחריו הוא סועד את ליבו בארוחה לאניני טעם.

סיימתי את הספר בקושי, ממש הכרחתי את עצמי. לאורך כל הספר קיוויתי שמשהו יקרה, ובסוף בפרקים האחרונים באמת קרה משהו, אבל זה כבר היה מעט מידי ומאוחר מידי ולא הצדיק קריאת 465 עמודים של שיגרת יומו של רוסטוב.

---

“A Gentleman in Moscow” was a bestseller and a great success. After the excellent experience with “Rules of Civility,” I eagerly anticipated my next read, especially with the promise of sky views in “A Gentleman in Moscow.”

However, ‘A Gentleman in Moscow’ was a bland and very disappointing read. It lacked the engaging plot and character development I had hoped for, leaving me wanting more.

This is the story of a fictional count named Alexander Ilyich Rostov, a son of the Russian aristocracy. In 1922, after his return from Paris, he was tried by the Bolshevik tribunal and imprisoned for the rest of his life under house arrest in the iconic ‘Metropol’ hotel in the heart of Moscow. As the years pass, and outside the hotel, in the making of Russian history, Rostov will spend his life within the hotel’s walls, in a small room in the attic.

The book is structured as a series of episodes that vividly describe Rostov’s life in the hotel. It details his interactions with the permanent staff and hotel guests, the gourmet meals he savored, and his profound philosophical musings.

I maybe didn’t understand the plot correctly, so I read it simultaneously in Hebrew, only to be attacked with double boredom.

As the years progress and the plot progresses steadily, Rostov’s character becomes a perfect caricature of the refined Russian aristocrat destined to live in challenging times. In the best gentlemanly tradition, he accepts the life thrust upon him without a hint of rebellion or resentment.

Reaching the end of the book was a struggle, an actual test of my commitment to finish what I started. I clung to the hope that something significant would happen, and in the last chapters, something did. But it was too little, too late, and did not justify the 465 pages of Rostov’s mundane daily routine.