עם פטירתו של אברהם. ב. יהושע, החלטתי לקרוא את היצירות המוקדמות שלו שכונסו בספר “9 סיפורים”.
אני אמביוולנטית לגבי חלק מספריו שלטעמי לא אחידים ברמתם: יש בינהן יצירות מופת (בעיקר אהבתי את “מר מאני”) ויש יצירות שלא התחברתי אליהן (לדוגמא “גירושים מאוחרים”).

הקובץ כולל את הסיפורים: מסע הערב של יתיר, תרדמת היום, חתונתה של גליה, המפקד האחרון, גאות הים, מול היערות, שתיקה הולכת ונמשכת של משורר, יום שרב ארוך-יאושו אשתו ובתו והסיפור האחרון שלושה ימים וילד.

את “שלושה ימים וילד” קראתי בעבר, סיפור אפל קודר שהעיק עלי.

את יתר הסיפורים האחרים קראתי לראשונה במקבץ הזה ואין ספק שהמקבץ הזה מציג אותו במיטבו. חלקם באמת מצויינים באופן שבו א.ב. יהושע מביא את הקטסטרופה האנושית והקטסטרופה של הטבע לנקודת מפגש ושיא אחד. אחרים טובים מאוד באופן שבו הם מפנים זרקור כלפי הפגמים באופי האנושי.

שני הסיפורים הטובים ביותר בקובץ (כמובן לטעמי) הם “מסע הערב של יתיר” ו- “גאות הים“. ואני לא מתפלאת בכלל שהסיפורים הללו יצאו בהוצאה מחודשת:

“מסע הערב של יתיר” –

תושבי הכפר יתיר מעבירים את חייהם בשיגרה משמימה. הכפר הקטן ממוקם בנקודה נידחת והעיניין היחידי בחייהם של תושביו היא רכבת האקספרס שחולפת בכפרם אחת ליום מבלי שתעצור בו.

תושבי הכפר השלימו מזמן עם התנפצות תיקוותיהם שהרכבת תעצור בכפר ותהפוך אותו לצומת מרכזית. הם מסתפקים בהשפלה הכרוכה בצפייה ברכבת האקספרס המהודרת העוברת בכפרם אחת ליום.

אך תושבת אחת צעירה בשם זיווה, אינה מסתפקת בשיממון התרבותי והפיזי. היא זוממת יחד עם מזכיר הכפר לעצור את מסעה של רכבת האקספרס, ולגרום בכך להידרדרותה לתהום.

כאשר הם פונים למנהל התחנה, ארדיטי הזקן, הוא נחרד מכך ומתקומם מעצם המחשבה לדרדר את הרכבת על נוסעיה לתהום, אולם כאשר המפקח הכללי של מסילות הרכבת נותר אדיש למשמע המזימה, מחליט ארדיטי הזקן שלא לנקוט פעולה מה שמוביל לאירועים טראגיים וקשים.

מסע הערב של יתיר הוא סיפורו של השיעמום ותוצאותיו. הוא גם סיפור המחיר של הקונפורמיזם והכניעה למנגנון.

“גאות הים” –

מתאר את קורותיו של סוהר צעיר, פרח סוהרים, שסיים את הכשרתו בבית סוהר נידח לעבריינים מסוכנים.

חודש לאחר הגעתו, הוא נבחר ע”י מפקד הכלא להישאר מאחור עם האסירים המסוכנים בזמן גאות הים.

בזמן שהצוות הפיקודים של בית הכלא בורח מהגאות מחשש הצפה, הסוהר הצעיר ששאיפת חיו היא להיות מלך יחידי בממלכתו, אף מגדיל ומבקש להישאר לבד כשרק 2 הכלבים של המפקד מלווים אותו. במהלך השבוע שחולף הוא הוגה ב”ספר התקנות” יומם וליל.

אט אט מתערערת אמונתו במשימה שלקח על עצמו והוא מתחיל לאבד את שפיותו. ואז ברגע אחד הוא מבין שהוא לא יכול לאפשר לאסירים לטבוע ולכן גם כאשר עומדת לו הזדמנות להימלט למקום מבטחים, הוא מוותר עליה ובוחר לשחרר את האסירים הכלואים ולהקריא להם את “ספר התקנות”.

מעשה המרדני של הסוהר בניגוד לספר התקנות, מעניק לאסירים את החופש אולם גוזר עליו את הכליה.

ראוי ומומלץ לקרוא את 2 הסיפורים הללו שיצאו בהוצאה המחודשת. למרות שנכתבו ופורסמו במקור בשנות ה – 60 יש בעלילות שלהם משהו על זמני ועל מקומי.