תודה על ליל אמש הוא מסוג הספרים שמתחילים כמו ערב של צחוקים עם חברה טובה,
ונגמרים בתחושת “אוי, היא שוב סיפרה את אותה הבדיחה פעמיים”.
קמה, בת ארבעים, חוקרת פרטית עם קוצים באוזניים ואגו מקצועי ראוי לציון,
מקבלת מהאימהות שלה מתנה: טיול בת־מצווה מאוחר לאפריקה.
כן, בת־מצווה.
בגיל שבו ההתאוששות מהטיסה ארוכה מהטיסה עצמה.
מאחורי הציניות מסתתרת ילדה בת שתים־עשרה, שגילתה יום אחד שאביה מעדיף גברים.
הוא עזב. היא נשארה.
עם אם ודודה שהחליפו רגשות בהומור, וחיבוק בהוראות תפעול.
היא לא למדה לאהוב, אבל היא כן למדה לחקור.
וכשהטיול אמור להיות תיקון,
הוא הופך לתזכורת כמה אין דבר מתיש יותר מ"מסע רוחני" עם אנשים שאתה לא סובל.
הג’יפ שלה מתמלא בבורגנים יפים, מדריך עם טריוויה במקום לב,
ושני ילדים שנראים כמו חיבור לא מוצלח בין אינסטגרם לטיקטוק.
עד שמישהי, ערבה רוח מדבר, נעלמת בסוואנה,
וקמה מקבלת את ההזדמנות להוכיח לבוס שלה שהיא לא רק חוקרת חכמה,
היא גם שותפה פוטנציאלית.
“אגי וקיטי הופיעו עם שני צ’ימידנים עצומים.
בתיק נסיעות נוסף, הטמינה אגי את בן לווייתה — רובוט לחיטוי סדינים בצורת דיסקית שטוחה שהפיץ אור אולטרה־סגול.
היא רכשה אותו באיביי, והתייחסה אליו כמו אל חיית מחמד. קראו לו ניסים.”
במחצית הראשונה, הספר הברקה.
קמה חדת לשון, שנונה, בועטת, נותנת לכל דמות שם־קוד כל כך מדויק שאתה כמעט שומע אותה צוחקת מתחת לדיאלוג.
זה ספר שגורם לך לרצות לשתות איתה קפה שחור ולרכל יחד על כל מי שמנסה להיות "עמוק".
אבל אז, משהו משתבש.
כמו אחרי יותר מדי אספרסו, הצחוק נתקע בגרון.
הבדיחות חוזרות, האבחנות חוזרות, והכול הופך לטקס עייף של מי שפעם הייתה שנונה ועכשיו רק עוקצנית.
העלילה, שהתיימרה להיות תעלומת חקירה, דוהה ונשמטת מהידיים.
התוצאה: ספר שמתחיל ב־5 כוכבים מנצנצים ונגמר באור עמום של פנס שנשאר דולק אחרי המסיבה.
הלל כותבת היטב, אולי אפילו מצוין, אבל מישהו היה צריך לעצור אותה באמצע ולשאול:
מה אני מנסה להגיד, ולמי אני קורצת הפעם.
תודה על ליל אמש / עדי הלל
הוצאת שתיים, 2022, 316 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
