​Please scroll down for an English review.

עוד לפני שתירגמו את “שיעורים”, המבקרים גזרו עליו הלל ואם לא הלל, כינו אותו בכינויים מסקרנים ומייצרים ציפייה כגון: וירטואוזי (ניו יורק טיימס), עוצמתי (גרדיאן), הכי קרוב לביוגרפי שיש. כך שהמתנתי בסבלנות שיתרגמו אותו לעברית.

לא תליתי תקוות גדולות. מאז ספרו המונומנטלי “כפרה”, לא הצלחתי לשחזר את החוויה המדהימה שהיתה לי בקריאה שלו. גם לא במהלך הקריאה בספרים כמו “על חוף צ’זיל” או “דברי מתיקה” שאהבתי אותם באמת גם אם לא התעלו לרמת “כפרה”.

אבל בהם לפחות היה קיים אלמנט ההפתעה המענג והמהפך. הטוויסט שידוע כי יגיע ושמשדרג כל חווית קריאה במקיואן. ב”שיעורים” מקיואן נמנע מסימן ההיכר שלו, כך שנגררתי לאורך כ- 500 עמודים של תיאורי חייו של גבר, שנתקע רגשית ומינית בגיל 14.

וזו לא היתה חוויה כייפית או מרנינה. אם להיות כנים, זו חוויה מתישה, מתסכלת ומעצבנת.

“האם מוטב להיות טיפש או פשוט ממוצע? איש לא מאמין בזה. לטיפשים יש נתיבים משלהם אל האומללות. אשר לבינוניים השמחים “

זהו סיפור חייו של רולנד ביינס, שאביו נהרג במלחמת העולם השניה ואימו נישאה לאיש צבא. לאחר תקופה שרולנד נודד עם הוריו (לא אביו הביולוגי) בין בסיסים צבאיים שונים, הם חוזרים לאנגליה ורולנד נשלח לפנימיה.

בפנימיה, מגלים את הכישרון היחודי והחד פעמי שלו בנגינה על פסנתר. מצמידים לו את מרים קורנל, מורה לנגינת פסנתר ולאט היא בונה את הכישרון הגולמי שלו ומזקקת אותו. בשיא התהליך, כאשר הוא בן 14 והיא בת 25, מרים קורנל מפתה את רולנד למיטתה ובמשך שנתיים הם מנהלים מערכת יחסים מינית אינטנסיבית והרסנית שבה רולנד מוחזק בעיקר כשפחת מין של מרים. רק כאשר מרים תתעקש שהם צריכים להינשא, רולנד ישבור את “הקסם” ויברח.

מערכת יחסים זו תקרין על כל שארית חייו. הוא לא יצליח להתאושש ממנה והוא ינוע בין כמיהה לקשר מסוג זה לתיעוב.

מאוחר יותר, הוא יגלה את סיפור הקשר שלו עם מרים לאישתו הראשונה אליסיה אברהרדט. אליסיה בת לגרמנים שהתנגדו התנגדות שקטה לנאצים. היא מיליטנטית ואביה שהיה חבר שולי “בורד הלבן” זוכה לכבוד מלכים מצד רולנד.

בהמשך כשאליסיה תבין שהיא נישאה לגבר שתקוע בפנטזיה ילדית שלא יכולה להתממש, היא תעזוב אותו ואת בנם בן השנה וחצי, בכדי לממש את עצמה בתחום הספרות. היא תנתק איתם כל קשר ותסרב לפגוש או לדבר איתם.

בזמן שרונלד ידשדש בחייו, לא יצליח לשחזר את הפנטזיה והרגש שהיו לו עם מורתו לנגינה, לא יצליח לממש את השאיפות שלו בתחום הקריירה כמשורר או סופר ולא יצליח במערכת זוגית, אליסיה תהפוך לסופרת מפורסמת ואחת המשפיעות בדורה – מועמדת נצחית לנובל.

וכך רולנד עובר את אירועי המאה ה- 20, וגם חלק מאירועי המאה ה- 21, כשהוא מובטל, בעל פוטנציאל לא ממומש ושקוע בקונפליקט לא פתור ביחס למערכת היחסים שלו עם מרים.

לבסוף, תגיע התרה גם בתחום יחסיו עם מרים קורנל וגם עם אישתו לשעבר אליסיה אברהרדט. אבל, עד שההתרה הזו תגיע יחלפו להן השנים, העשורים וגם המאות בלי שמשהו מעניין באמת יקרה ברומן הזה.

לפעמים ישנן הבלחות של כתיבה משובחת, אנקדוטות מרתקות בסיפור חייו של רולנד – לדוגמא תקופת שהותם עם אביו המאמץ בלוב מנוקדת באירועים ותיאורים נוגעים ללב שכבשו אותי. לצערי, בסיומם הוא חוזר לחייו המשמימים והלא מעניינים של רולנד בהווה.

ואם אתם מצפים לקתרזיס בסיום הקריאה, תשכחו מזה. שום קתרזיס, שום הפתעות, שום כלום למעט גבר מזדקן שמגלה את אהבת חייו מאוחר מידי כשהיא עומדת למות מסרטן ואז הולך מכות עם הגרוש שלה על הזכות לפזר את האפר שלה. ממש מודל לבגרות ואיזון הדעת, אמרנו שהדמות שלנו תקועה בגיל 14?

אני לא חושבת שצריך להסס, לעדן או להיות פוליטיקלי קורקט. “שיעורים” לא מתקרב לזכות בתואר הספר המעניין של השנה. למרות הפוטנציאל שגלום בו, הסיפור המרתק של אימו ומערכת יחסיה עם אביו המאמץ והסיפור של מערכת יחסיו עם המורה לפסנתר, מקיואן מצליח למסמס אותו ביצירת דמות אפרורית, חסרת יחוד, שנטמעת בשולי החברה. בסוג של מגלומניה בלתי מוסברת, מקיואן מעביר את רולנד בכל הצמתים ההיסטורים המרכזיים של המאה ה – 20 וגם כאלה של המאה ה -21, משל רונלד היה פורסט גאמפ.

פשוט מאכזב.

---

Before “Lessons” was translated, critics praised the author, calling him intriguing nicknames such as virtuoso (New York Times) and powerful (Guardian). I waited patiently for the book to be translated into Hebrew after hearing the praise.

I had low expectations. Ever since reading his incredible book “Atonement,” I haven’t found another book that gave me a similar reading experience. Even with books like “On Chesil Beach” and “Sweet Tooth,” which I enjoyed, none of them matched the level of “Atonement.”

But at least there was the element of pleasant surprise and transformation in them—the twist known to come and will upgrade any reading experience at McEwan. In “Lessons,” McEwan avoided his trademark, so I was dragged along by about 500 pages of descriptions of the life of a man who was emotionally and sexually stuck at the age of 14.

It could have been a more enjoyable and thrilling experience, but it was tiring, frustrating, and exasperating.

This is the life story of Roland Bayns, whose father was killed in World War II and whose mother married a military man. After a period when Roland travels with his parents (not his biological father) between different military bases, they return to England, and Roland is sent to boarding school.

In his boarding school, they discover his unique and one-off talent in playing the piano. Miriam Cornell, a piano teacher, is attached to him, and slowly, she builds his raw talent and refines it. At the height of the process, when he is 14, and she is 25, Miriam Cornell lures Roland to her bed, and for two years, they conduct an intense and destructive sexual relationship in which Roland is mainly held as Miriam’s sex slave. Only when Miriam insists they should marry will Roland break the “spell” and run away.

This relationship will affect the rest of his life. He will not be able to recover from her, and he will go from longing for this kind of relationship to loathing it.

Later, he will reveal the story of his relationship with Miriam to his first wife, Alicia Eberhardt. Alicia is a daughter of Germans who resisted silent resistance to the Nazis. She is a militant, and her father, a marginal member of the “White Board,” receives the respect of kings from Roland.

Later, when Alicia realizes that she married a man who is stuck in a childhood fantasy that cannot come true, she leaves him and their one-and-a-half-year-old son to know herself in the field of literature. She will cut off all contact with them and refuse to meet or talk to them.

While Ronald will falter in his life, will not be able to recreate the fantasy and emotion he had with his music teacher, will not be able to realize his ambitions in the field of career as a poet or writer, and will not be successful in a marital system, Alicia will become a famous writer and one of the most influential of her generation – an eternal candidate for the Nobel Prize.

So Roland experiences the events of the 20th century and also part of the 21st century, when he is unemployed, has unrealized potential, and is immersed in an unresolved conflict regarding his relationship with Miriam.

Finally, light will shine on his relationships with Miriam Cornell and his ex-wife, Alicia Eberhardt. But until this happens, years, decades, and even centuries may pass without anything interesting occurring in this novel.

Sometimes, the story of Roland’s life offers glimpses of fine writing and fascinating anecdotes. For example, his stay with his adoptive father in Libya is punctuated by touching events and descriptions that captivated me. Unfortunately, in the end, he returns to Roland’s tedious and uninteresting life in the present.

The story offers no catharsis, surprises, or anything else. It revolves around an older man who falls in love with a woman just before she dies of cancer. He then has to contend with her ex for the right to scatter her ashes. The character’s emotional immaturity is evident despite his age.

It is not necessary to hesitate, refine, or be politically correct. “Lessons” falls short of winning the title for the most exciting book of the year. Despite the potential inherent in him, the fascinating story of his mother and her relationship with his adoptive father, and his relationship with the piano teacher, McEwan successfully conveys it by creating a gray, unremarkable character who is assimilated into the fringes of society. In an inexplicable megalomania, McEwan takes Ronald through all the major historical intersections of the 20th and 21st centuries; Ronald’s journey is reminiscent of Forrest Gump’s.

Just disappointing.