מאוד נהנתי מקריאת הספר הזה וגם מההקשבה לסופרת מקריאה אותו. כפי שציינתי, אט-אט יוכי ברנדס הופכת לאחת הסופרות החביבות עלי בספרות מקור. היא עורכת תחקירים מושקעים לספרים שלה, מציגה נקודת ראות פרשנית יחודית לסיפורי התנך עד כדי חתרנות. היא פמניסטית, מודרנית וחדשנית בתפיסות שלה. והכי חשוב היא מעניינת, מספרת מרתקת שטווה סביב הקורא קורים שמושכים אותו לתוך העלילה.
הספר שבע אימהות מתמקד בשבע פרשיות תנכיות בהן היו מעורבות נשים. במהלכן ברנדס לא רק נותנת פירוש פמניסטי וחדשני לפרשיות היא גם מעיזה באקטים חתרניים להציג לקורא נקודות מבט חריגות ולא בזרם המרכזי. היא קושרת את הפרשיות הללו לפרשיות נוספות ומייצרת סוג של תמונה לקורא העכשווי. יתכן שכפי שהביקורות טוענות היא שטחית ולא מדוייקת ולא חדשנית ויתכן שהיא אפילו ריקנית ופופוליסטית, אבל היא מרעננת את הסיפורים התנכיים וגורמת לגלגלים במח להסתובב.
הפרשה הראשונה אימו של מואב, שעוסקת בבנותיו של לוט שאנסו את אביהן במערה ומאונס זה נולדו עמון ומואב. מואב הוא המקור של רות, שגם לה יוקדש פרק, אבל היא סבתא רבא של דוד המלך.
הפרשה השניה היא פרשת תמר, כלתו של יהודה שסירב לייבם אותה לבנו הצעיר. את פרשת תמר היא מקבילה לפרשת אשת פוטיפר והפיתוי שהטילה לפניו יוסף.
הפרשה הבאה היא פרשת מרים הנביאה שעליה כמעט ולא יודעים דבר משום שהמספר התנכי דאג לקצץ את הסיפור למינימום למרות שהיתה מי שהוביל את העם מארץ מצרים יחד עם משה ואהרון. הסופרת משווה את התנהגות הסופר המקראי עם מרים להתנהגותו במקרה דבורה הנביאה אותה כינה אשת לפידות , לאמר, אישה העוסקת בסריגת פתילות למקדש. בשני המקרים, המעשה השובניסטי של המספר המקראי לא צלח וכוונתו לא עלתה יפה שכן עד היום אשת לפידות נחשב לביטוי המבטא אישה משכמה ומעלה כמו שסיפור בארה של מרים מבטא את מבטא את הנס שליווה את העם במדבר בזכות מירים.
הפרשה הבאה היא פרשת בת פרעה שפעלה כנגד הציווי של אביה ולא רק פעלה למשות את משה מהיאור אלא גם גידלה את משה תחת אפו של אביה שציווה להרוג את זכרים היהודים.
הסיפור הבא הוא סיפורה של הגיורת רות. סיפור שאותו מנצלת המחברת להוביל את הקו הפמניסטי הנשי. בניגוד למינהגו של הסופר המקראי, זהו סיפור פמניסטי על אחווה נשית.
הסיפור הבא הוא סיפורה של מיכל. את הסיפור של מיכל אפשר לקרוא ביתר פירוט בסיפרה של יוכי ברנדס מלכים ג'. לטעמי זה סיפור עצוב, עגום ובניגוד לדעה הרווחת על המלך דוד, אני חושבת שהסיפור מלמד על כפיות ליבו של המלך דוד וגם על רשעותו. מיכל היא אחת הנשים היחידות בתנך שבחרה את הגבר שתינשא לו, דוד. היא עשתה זאת מאהבה שהובילה את מעשיה גם כשסייעה להבריח את דוד מאביה שאול המלך כשביקש לרצוח אותו וגם כשעמדה מול שאול בעימות לאחר שגילה כי סייעה לבעלה דוד להימלט. כל זה לא עמד לזכותה של מיכל בעיניי דוד. הוא לוקח לו אישה אחרת תחתיה, ולאחר שהוא גובר על אביה ואחיה ורוצח את כולם הוא חוזר לקחת אותה מפלטי ואף מקלל אותה שלא היה לה ילדים.
בניגוד למיכל, אסתר מצטיירת כברבי חסרת מח ושכל, בובה שניתנה למל. יחד עם זאת במהלך מגילת אסתר, היא עוברת מהפך והיא הופכת להוגת תוכנית מתוחכמת וגאונית שבאמצעותה היא מצליחה להציל את היהודים.
יוכי ברנדס בכתיבתה מעצימה את נשים המקראיות ומעניקה להן יכולות אסטרטגיות מהמעלה הראשונה. התענגתי על האופן שבו היא עושה זאת. ספר מומלץ בחום.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
