תעלומת מיסתורין מעניינת, כתובה היטב רק חבל שהסופרת משתמשת בדמותו של הבלש הדגול פוארו ולא בוחרת בדמות בלש עצמאית.

הרקול פוארו יוצא לאנגליה למנוחה. הוא שוכר חדר בבית הארחה בדיוק מעבר לכביש של ביתו. באופן אקראי בבית הארחה הוא פוגש בקצפול, בלש בסקולטנד יארד המנהל חקירה על שלוש גופות שנמצאו בבית מלון יוקרתי.

שלושת הגופות הונחו בזירה מאורגנת למופת ובפיהם חפת עם ראשי תיבות.

במקביל הרקול פוארו שסועד את ארוחת ערב חמישי שלו, פוגש בגברת שנראית רדופה. ג’יני מספרת לו סיפור על רצח ועל כך שהיא עומדת למות. הרקול פוארו לאחר ששומע את סיפורה מקשר אותו לסיפור הרציחות במלון בלוקסהם ומשתלט על החקירה.

אני לא חושבת שיש בספר הרבה מאפיינים תקופתיים. הסיפור מתרחש בסוף שנות ה 20 של המאה ה 20 ובספר לא ניכרים מאפיינים.

בנוסף קצפול, למרות היותו בלש בסקוטלנד יארד, ממש נותן לפוארו להוביל את החקירה באופן מעשי תוך שהוא מוצג כמי שזקוק להכוונה והדרכה.

בספרים של כריסטי יש קפיצות מודעות. לא תמיד הפרטים בספרים מספיקים לקורא בכדי לפענח את התעלומה ולדעתי זה מכוון. את הליך הפיענוח והשלמת הפרטים מבצע פוארו עבור הקוראים במעמד פיענוח הפרשייה. לעומת זאת בספר הזה, הסופרת מקפידה שכל פרט יהיה חשוף לקורא, שאם הוא מספיק מרוכז יוכל לפענח את התעלומה באמצעות פרטים אלה.

הספר הוא הומז’ נחמד לכריסטי, אבל הוא לא אגתה כריסטי ובטח לא הרקול פוארו. סידרת הספרים קיבלה את ברכת יורשי אגתה כריסטי והם מקדמים אותה באתר הבית לזיכרה של אגתה כריסטי. למרות מה שכתבתי למעלה, נהנתי מהקריאה ומהפרשייה שהייתה מעניינת.

New Hercule Poirot Mysteries #1

לדף הסידרה –

New Hercule Poirot Mysteries

---