“קוראים לי מרי. מ — ר — י.

השיער שלי בצבע החלב.”

סיפורה של מרי, נערה בת 14, בת למשפחת איכרים ענייה, שנשלחת לעבוד בבית הכומר בתמורה לסיוע כלכלי למשפחתה. השנה 1830.

היא לא משתלבת בבית ואף מנסה לברוח אך אביה שב ומחזיר אותה לבית הכומר בו היא משתלבת לבסוף (באין ברירה) בעבודות הבית ובטיפול באשת הכומר החולה.

מרי חדת לשון ובעלת יכולות התבוננות מעמיקות חודרת את שכבות הצביעות שמקיפות אותה. היא מציבה לסובבים אותה מראה מטרידה של המציאות.

את הסיפור שלה כותבת מרי בגוף ראשון. הוא נמסר לקורא בפשטות, ישירות ותמימות.

כשמרי מגיעה לבית הכומר היא אנאלפבתית והוא מציע ללמדה קרוא וכתוב. עם התקדמות הסיפור
נחשפות היכולות של מרי להיות מדוייקת, פרגמטית ושהיא נושאת בתוכה כוחות גדולים. במקביל נחשפים הכיעור, הניצול הרוע והאפלה של המין האנושי.

נובלה חדה, חודרת ללב ומצויינת. דמותה של מרי, הנערה הכפרית הפשוטה שובה את הקורא בסיפור שלה.