For English review, please scroll down.

כשהספר יצא לאור, לפני מספר חודשים, היה המון באזז סביבו. אולי זו הכריכה הצהובה שמושכת את העין, או הסופרת החיננית שמנהלת עמוד אינסטגרם משעשע וצבעוני. אין לי הסבר אחר לכך שבכל מקום שגלשתי בו באינטרנט, נתקלתי בספר הזה.

בהתחלה ניסיתי להתנגד לגרביטציה של הרשת, אבל בהזדמנות הראשונה שנקרית על דרכי ולאחר שסטוריטל הוציאו הקלטה שלו (ספר מוקלט ראשון אחרי תקופה ארוכה שהם ייבשו אותנו) הסתערתי על קריאתו.

לא התאכזבתי. אבל גם לא הרגשתי את הרוח במפרשים שמעיפה אותי.

זהו סיפורה של עמליה, שכבר 4 שנים חייה לה בקנטקי עם בעלה, רן ושתי הבנות, בניתוק מבורך מהישראליות הדביקה ומהמשפחה. אומנם, החיים דחוקים כלכלית עד כדי כך שהיא צריכה לחשב כל כוס קפה שהיא רוצה לקנות בסטרבקס (או איך שלא קוראים למקום שבו היא רוצה לקנות קפה). אבל, עמליה לא מוותרת על השלווה שבמרחק ועל הניתוק ממשפחתה.

עד שיום בהיר אחד, טלפון מאחותה הקטנה מחריד את הבועה והם חוזרים למספר ימים רק בכדי להשתתף בהלווית אביה.

החזרה לארץ, מלווה בזיכרונות כואבים על תקופת ילדותה של עמליה ויחסיה הקשים עם הוריה. היא גם פותחת את הפצע של נסיבות עזיבתם וניתוק הקשר עם המשפחה בישראל.

המפגש המשפחתי טעון, ולמרות שעמליה ורן הגיעו רק למספר ימים, פעם אחר פעם נשמעים הדי הפיצוצים של המפגש הזה.

“אני בוהה בתקרה, חושבת על כך שבמשפחות נורמליות ילדים גדלים, מסתכלים על ההורים שלהם כעל גיבורי־על ואז מתפכחים ומבינים שהם אנושיים. הם מחוברים להוריהם בחוט בלתי נראה וכשהם יוצאים מצידה השני של מנהרת ההתבגרות הם כבר אנשים בעצמם ומסתכלים על ההורים בחמלה ובסבלנות. כל זה קורה אלא אם כן משהו משתבש בדרך, החוט נקטע וההורים שומטים את האחיזה בילדיהם. ככל שהשנים חולפות הפער מעמיק, הילדים־אנשים ממשיכים הלאה. מבחינתם הוריהם תקועים־קפואים בעבר, כאילו מתו בעודם בחיים. במצב כזה, כמו אצלי, כבר אין הבדל בין אבא שמת ואמא שחיה.”

אחד מהדברים שהפריעו לי במהלך הקריאה, זו העמימות ביחס לאב. במהלך הקריאה הסופרת נותנת לקורא תחושה שהאב עשה משהו נוראי, שקשה למחול עליו. הסופרת לא טורחת לפרט. מהאירועים המצטברים לא מתקבלת תמונה שתומכת בתחושה הזו או שמצדיקה את ההתנהגות של עמליה ואחיותיה. מהסיפור נראה שדווקא ביחס לאימא ישנו פירוט שמספיק בכדי להבין את מהות היחסים הרעילים במשפחה והרצון של עמליה להתרחק ולנתק קשר.

במהלך כל הספר היה לי קשה להרגיש אמפטיה לעמליה שבחרה לחזור לארץ לביקור אבלים לאחר שרן, בעלה, שיכנע אותה שהם יגיעו ותוך יומיים יחזרו לארה”ב, וככה הם יגלו גם איזו ירושה אביה הותיר לה. ירושה שיכולה לפתור להם את הבעיות הכלכליות. הכניעה של עמליה לטיעון של רן שומטת את הבסיס המוסרי והעלילתי והופכת את הניתוק של עמליה ממשפחתה לאקט ילדותי. טנטרום שלא ניתן להשלים איתו במיוחד כשבמהלך הספר לא מתגלה שום הצדקה מהותית לניתוק הזה מאביה.

אני יכולה להסכים עם הסוקרים, שישנם קטעים חזקים בספר. קטע אחד במיוחד שנוגע ללב ליבה של מערכת היחסים של עמליה עם אימא שלה. קטעים נוספים נוגעים לאחיותיה של עמליה, כל אחת והסיפור שלה.

יחד עם זאת, הדמות של עמליה חסרה את הבשלות והבגרות והיו חלקים שבהם היה לי קשה להאמין שאדם בוגר יבחר להתנהג באופן שהיא מתנהגת.

סך הכל חווית קריאה קולחת, אבל לא נשארו בי יותר מידי תחושות בסיומה.

---

There was a lot of buzz around the book when it was published a few months ago. Perhaps it’s the eye-catching yellow cover or the author’s entertaining and colorful Instagram page. I saw this book everywhere on the internet. Although I initially tried to resist the web’s pull, I eventually gave in and read it after Storital released a recording of it – the first recorded book in a long time.

I was not disappointed. But I didn’t feel the wind in the sails blowing me either.

This is the story of Amalia, who has been living in Kentucky for four years with her husband, Ran, and two daughters, in a welcome break from the sticky Israeliness and her family. Admittedly, life is financially tight to the point that she has to calculate every cup of coffee she wants to buy at Starbucks (or whatever you call the place where she wants to buy coffee). But Amalia does not give up the peace of the distance and the separation from her family.

One fine day, a phone call from her little sister shocks the bubble, and they return for a few days to attend her father’s funeral.

The return to Israel is accompanied by painful memories of Amalia’s childhood and her complicated relationship with her parents. It also opens the wound of the circumstances of her departure and the Breaking of communication with her family in Israel.

The family meeting is charged, and although Amelia and Ran only arrived for a few days, the echoes of this meeting’s explosions are heard repeatedly.

One of the things that disturbed me during the reading was the ambiguity regarding the father. During reading the book, the author gives the reader the feeling that the father did something terrible, which is difficult to forgive. The author needs to elaborate more. From the accumulated events, no picture is obtained that supports this feeling or justifies the behavior of Amalia and her sisters. Based on the story, a specific detail regarding the mother sheds light on the toxic dynamics within the family and explains Amalia’s decision to create distance and sever ties.

Throughout the book, it was difficult for me to feel empathy for Amelia, who chose to return to Israel for a mourning visit after Ran, her husband, convinced her that they would arrive and, within two days, return to the US and that way they would also discover what inheritance her father had left her. An estate that could solve their financial problems. The surrender of Amalia for Ran’s argument drops the moral and plot basis. It turns Amalia’s separation from her family into a childish act. This tantrum cannot be reconciled, especially when, during the book, no substantial justification for this separation from her father is revealed.

I agree with the reviewers that the book has substantial sections. One section, in particular, touches the heart of Amalia’s relationship with her mother. Additional sections concern Amalia’s sisters, each one of them, and her story.

At the same time, Amalia’s character lacks maturity, and there were parts where I found it hard to believe that a mature person would choose to behave the way she does.

All in all, a fluid reading experience, but I didn’t have too many feelings left at the end.