For English review, please scroll down.
איתמר דיסקין, הוא גבר נאה ואמיד מאוד בן 65. בצעירותו, לאחר שיברון לב, הוא עזב את הארץ לטיול בארה"ב והשתקע בה. אחת לשנה הוא נפגש עם אחיו ללילה שבו הם מעלים זיכרונות משפחתיים מתקופת ילדותם.
במפגש הנוכחי, איתמר בוחר לשתף את אחיו בשני אירועים: האירוע הראשון אירע כשהיה בן 45, אז בזמן ביקורו בארץ פגש אישה ללילה חד פעמי שלא ישכח.
האירוע השני, קשור לסוד שסיפרה לו אימו לאחר שאביו נפטר.
לצערי, ככל שאני ממשיכה uקוראת עוד ספרים מאת שלו, כך ההנאה שלי מספריו מתדרדרת.
הסתכלתי באתר עברית וראיתי שיש לספר מאות דירוגים. הציון של הספר מלמד אותי ששרובם 5 כוכבים. גם ריפרפתי על המלל בביקורות, רובן מהללים את הכתיבה, העברית היפה ואת העלילה.
רק אחוז קטן מהביקורות קראו המלך עירום. החיצוניות יפה, השפה מתגלגלת והעברית המתנגנת, אבל היא ריקה בדיוק כמו הגיבור של הספר הזה, איתמר, או איטה, שחוץ מחיצוניות יפה אין בו כלום.
כך גם עלילת הספר הזה, מצוצה מהאצבע, תרגיל לא בשל, שנועד להיות כיסוי ומסגרת לסיפורה של משפחת דיסקין. משפחה דיספונקציונלית שהמאחד בין חלקיה היא מערכת היחסים הרעילה והעקרה בין ההורים. עד כדי כך, נוראית אותה מערכת יחסים, שהשפיעה על הילד לגדול ולהיות עץ יפה אבל עקר שאין לו המשכיות.
למרות שהסיפור המשפחתי מעניין ומלא ניצוצות של אש, בחר הסופר ז"ל לשלב אותו כעלילת משנה לסיפור אותו מפגש הזוי שהיה לאיתמר לפני 20 שנים. לטעמי שיקול דעת מוטעה ביותר.
חיכיתי לקרוא את החלקים על מערכת יחסיהם של ההורים, לא בגלל האושר שהיה שם, אלא בגלל שהם היו מלאי חיות, הזכירו לי זוגות אמיתיים:
"לפעמים רבו בשקט, לפעמים אף בלחישות. לפעמים בנוכחות האחר ולפעמים בהיעדרו. לפעמים מעבר לדלת או לקיר, בצעקות רמות. היא שבה ותיארה את בגידותיו, שמקצתן התרחשו במציאות ומקצתן בדמיונה, והוא שב והתלונן שהיא לא מכבדת ומעולם לא כיבדה את ״זכויות הפרט" שלו. ״כמו שיש זכויות לפרט בחברה ובמדינה," הוא קרא בחגיגיות ארסית מראש גרם המעלות הפנימי של הבית, ״צריכות להיות זכויות לפרט גם במשפחה."
״מה כבר קרה?" אמרתי לו פעם, כשכבר גדלתי והייתי קצין צעיר בקבע, ומדי פעם עליתי לירושלים לבקר אותם. ״מה?" הטחתי בו, ״היא השמיצה אותך לפני החברות שלה? בזבזה את הכסף שלך?" ״יותר גרוע." ״גם היא בגדה בך? לא רק אתה בה?" ״במובן מסוים כן," הוא התעלם מהמחצית השנייה של השאלה, ״אפשר לקרוא לזה בגידה." ״כנראה שהגיע לך. מה היא עשתה הפעם?" ״מה שהיא עושה כל השנים שלנו ביחד. פולשת אל הטריטוריה שלי, מזיזה את הכלים שלי, מסדרת את הספרים בספרייה שלי, ולא לפי נושאים או מחברים, אלא לפי הגובה והעובי והצבע…״ והתרגז, ״מה אתה צוחק? אתה יודע מה זה להעביר ספר ממדף למדף? זה כמו לזרוק אותו מהחלון לרחוב. אתה יודע מה זה להזיז דברים על השולחן? זה הרבה יותר גרוע מבגידה." ״זאת עילה לגט," אמרתי לו, ״כבר אמרת לי את זה אלף פעמים." "
חוט עלילה נוסף שנשזר בין הפרקים, הוא סיפור מערכת יחסיו של איתמר עם האקסית המיתולוגית שלו. גם חוט עלילה זה לא ממצה את עצמו ומיותר. סיפור אהבתם מוצג כסיפור לא גמור שהשפיע על מהלך חייו של איתמר באופן עמוק. יחד עם זאת הסיפור לא בשל ואין בו תרומה או דבר מהותי לעלילה המרכזית.
נשארתי עם חצי תאוותי בידי ובתיסכול מהספר הזה.
אל תספר לאחיך/ מאיר שלו
עם עובד, 2022, 264 עמודים
דירוג Sivi –
איכות אודיו –
A man named Itamar Diskin, who is 65 years old and successful, left his home country after a heartbreak in his youth and settled in the USA. He meets with his brother once a year to reminisce about their childhood memories.
During their most recent meeting, Itamar shared two events with his brother – the first being a memorable one-night stand he had with a woman during a visit to Israel at the age of 45. The second event was a secret his mother told him after his father's passing.
I came across some reviews of Itamar's books on E-vrit website, and while most of them gave it a five-star rating, my own enjoyment of the books declined as I continued reading.
Despite the beautiful language and plot, I found the main character, Itamar, to be empty and lacking substance beyond his good looks. The book's plot seemed immature and merely a cover for the story of the dysfunctional Diskin family, whose toxic and barren parental relationship had a negative impact on their children.
Although the family story was interesting, the late writer made a mistake in making it a subplot to Itamar's illusory meeting 20 years ago. Another unnecessary plot thread was the unfinished love story between Itamar and his ex, which did not contribute to the main plot.
Overall, I found the book to be frustrating and unsatisfying.
אני מעריץ גדול של כתיבתו של מאיר שלו, ובמיוחד של הרומנים הקלסיים שלו. הספר הזה שונה בתכלית בכל מובן משאר ספריו ואינו מייצג את גסגנונו של מאיר שלו כפי שאני אוהב. לאור הביקורות הקטלניות וההבנה שזה מאיר שלו שלא אוכל להתחבר אליו, אפילו לא רכשתי את הספר הזה ואני לא מצטער על כך לרגע.