אחד מהספרים הטובים בהוצאת תשע נשמות.

פיטר וינסטון הוא בחור אמריקאי שאיבד את אביו לאחר שלקה בהתקף לב. איבוד אב הוא אירוע מכונן בחיי כל אדם, אבל במקרה של פיטר הוא הניע את חייו לעבר נקודת משבר שבה הוא מאבד את האישה שאהב, מאבד את עבודתו בשפל התעסוקתי של שנות ה 40 ושוקע בחובות ומרה שחורה.

חברו הטוב של אביו, שהתחייב לסייע לו להיקלט בבנק, מפנה לו עורף ועסוק בתענוגות החיים והנשים. וחברו הטוב (בנו של חברו של אביו) מפנה לו עורף.

פיטר מרגיש כלוא, חסר תקווה וחסר יעוד. הוא קורא בעיתון שהקנדים מגייסים חיילים למלחמה נגד הגרמנים באירופה ובהבלחה של רגע מחליט לצאת להילחם.

בתחילה, כלל התפיסה של פיטר את המלחמה היא רומנטית. הוא מוצב בקו מז’ינו ובאחת הסצנות הוא מתאר כיצד הוא שותל אפונת הגינה בקו:

“ברגעי פיכחון הודה וינסטון בינו לבינו שלכל היותר יעלה בידו לזרוע פרחים לאורך עשרה עד חמישה־עשר מטרים, אבל ברגעים אחרים הרשה לדמיונו להשתולל. או אז העדיף לראות אין־ספור שורות פרחים, עלי כותרתם המפוספסים ועדיני הגוון נעים ברוח הקלה מלוקסמבורג ועד איטליה. מאורע כזה, חשב בהתרגשות, עשוי להשפיע על מהלך המלחמה כולה. הצרפתים והבריטים, שיתעוררו למראה יופיים של הפרחים וישתלהבו מניחוחם העדין שימלא את נחיריהם ברגע שהרוח תנשֵב לכיוונם, עשויים להתמלא השראה מקדושת אדמתה של צרפת וסוף־סוף להילחם באמת בגרמנים האלה.”

אט אט נסדקת התפיסה הרומנטית ופיטר מבין עד כמה המלחמה מיותרת, חסרת תוחלת, הרסנית ומתישה. תקופת ההמתנה של החיילים לקרב, בעוד הכוחות נערכים, היא תקופה של שיממון ותהייה.

ואז המתקפה הגדולה של הגרמנים מגיעה והמלחמה כבר לא נראית משעממת.

הספר נע בין העבר להווה, ובין ההירהורים הפנימיים של פיטר למאורעות החיצוניים הן בשדה הקב והן באמריקה.

ההירהורים של פיטר על מהות המלחמה ועל מקומו בה הם הירהורים נוגים של אדם שהמציאות חבטה בו והוא מפרפר לצוף ולשרוד בה. בין לבין הקורא לומד על תחושת התלישות החברתית, תחושת העדר בטחון תעסוקתי והעדר ביטחון חברתי כמו גם העדר ערבות הדדית וחברתית.

ספר נפלא באמת אחד הטובים.