ספר נפלא המתאר את קורותיהם של היהודים בשנות החמישים של המאה העשרים בבגדד.

הסיפור נמסר מפיו של נער, בן למשפחת עמארי שירדה מגדולתה ומתמקד בחלומותיו של אבי המשפחה לעלות ארצה.

תיאור מרתק של הווי החיים בקהילה היהודית, יחסיהם של היהודים בינם ובין עצמם ועם שכניהם המוסלמים ומנגד היחס של השילטון המוסלמי ליהודים על רקע ניצחון המדינה הצעירה במלחמת העצמאות.

הספר מתנדנד בין תיקווה וחלום לבין מציאות שפעם אחר פעם טופחת על פניהם, בין אם בחרו להישאר בבגדד ובין אם בחרו לעלות ארצה. וברקע סיפורי הווי מחיי נער מתבגר, התאהבויותיו, היקסמותו מנשים וניסיונו להבין את המציאות הסובבת אותו ומאידך סיפורי הווי מחייהן של הנשים ומעמדן בחברה היהודית בבגדד.

עלילות המשנה שמלוות את הסיפור העיקרי – סיפור עלייתה של משפחת עמארי ארצה- מרתקות ומתחברות לעלילה הראשית בצמתים שונים של הסיפור והן תורמות להבנתו ומעשירות אותו.

לקראת סוף הספר, לאחר העלייה ארצה, הרגשתי נפילה מסויימת גם במתח הסיפורי וגם בעיניין אבל בעיניי זה לא פגם באיכות הסיפור ובסגירת המעגל.