“מאבק מתמשך” היא אחת מארבע נובלות במייזם פוסטקפ של מכון וון ליר. על המייזם המעניין ניתן לקרוא בקישור הבא: קליק.

פוסט- קפיטליזם כשמו כן הוא: הסדר כלכלי הנגזר מקפיטליזם. המייחד את הסדר זה הם שני תהליכים שצירופם מוביל להסדר חברתי כלכלי שוויוני וצודק יותר:

התהליך הראשון הוא האצה טכנולוגית המובילה ליתירות העבודה האנושית. תהליך זה מוביל בהכרח להרחבת שעות הפנאי של האדם וגידול תוחלת החיים שלו.

התהליך השני כרוך במשברי אקלים ואסונות אקולוגיים שחייבו את בני האדם להגירה והתארגנויות במבנים חברתיים חדשים הגוברים על ההסדרים לאומיים ומדינתיים וכן על הסדרים של קניין ובעלות פרטית. ביטול ההסדרים הקיימים, הלאמת המשאבים הסביבתיים והמשאבים שבבעלות פרטית בידי ישויות “על” מאפשרים מחד פרנסה לכלל החברים בקבוצה, מאידך הם מתחשבים בסביבה ובמגבלות ניצול המשאבים של כדור הארץ.

“מאבק מתמשך” עוסקת בהיבט התיאורטי רעיוני של התהליכים שהובילו לפוסט-קפיטליזם.

במרכזה, סופרת שעוסקת בכתיבת נובלה על מהפכת הפוסטקפ. הסופרת מבקשת את עזרתם של חברי פורום אינטרנטי באיסוף חומרים על המהפכה ובהתחקות אחר יצירות אומנות שנגנזו ולא הוצגו בתערוכת אומנות שלא התקיימה.

בנובלה אין עלילה והיא כולה שרשור הודעות בפורום אינטרנטי. השיחה האינטרנטית מטיבעה מבוססת קולות שונים ומגוונים שלעיתים מגיבים, לעיתים מצהירים ולעיתים סתם מטרילים. הפוסטים מובילים לארבע רוחות השמים ובהעדר מנחה שיוביל את השיח לכיוון קונסטרוקטיבי, הופכים לבליל של רעיונות שלרוב אינם מתגבשים לשיטה רעיונית קוהרנטית אחת.

מאוד קשה לקרוא את הבליל הזה וניתן להמשיל את הקריאה בנובלה להאזנה לתזמורת שאינה מכוונת. הקקופוניה ורעש הרקע עושים כאב ראש.

ישנם חלקים בנובלה שהם דידקטיים ומאוד אקדמיים, שנועדו להעשיר את הקורא בתיאוריות קיימות בנושא הפוסט קפיטליזם. החלקים האלה היו יכולים להיות מעניינים לו היו עומדים בפני עצמם ולא בבליל הרעשני.

יש בנובלה גם ניסיון להסתכל על תהליך הכתיבה. מעין אינטרוספקטיבה וניסיון לענות על השאלה מהי ספרות בעידן הפוסט קפיטליסטי. אבל הניסיון הזה לא מעניין ולא מצליח להצמיח תובנות חדשות על תהליך הכתיבה.

בניגוד לנובלה של אסף גברון ולנובלה של תהילה חכימי, הניסיון הזה פחות מוצלח ואני לא יכולה להמליץ על קריאת הנובלה.

פוסטקפ #

לדף הסידרה –

פוסטקפ

---

“Continuous Struggle” is one of four novellas in the Postcap Project of the Van Leer Institute. You can learn more about this fascinating project by visiting the following link: [click].

An economic order called post-capitalism is derived from capitalism. This arrangement has two processes that lead to a more just and equitable financial and social system.

The advancement of technology leads to job redundancy, resulting in more leisure time and a longer life expectancy.

The second process involves the effects of climate crises and ecological disasters, which have led people to migrate and form new social structures that go beyond national and state arrangements and property and private ownership arrangements. This has resulted in the cancellation of the existing arrangements and the nationalization of environmental resources and resources that are privately owned by “super” entities. This, in turn, allows for a livelihood for all group members while also considering the environment and the limitations of utilizing Earth’s resources.

“Continuous Struggle” discusses the theoretical and conceptual processes that have led to post-capitalism.

A writer is currently working on a novel focused on the postcap revolution, and she needs help from members of an internet forum to collect materials about the revolution. Additionally, the writer is asking for assistance in tracking down works of art that were not displayed in an art exhibition that ultimately did not take place.

The novella lacks a traditional plot and consists entirely of messages posted on an internet forum. As such, the conversation naturally includes a variety of voices that respond, declare, and even troll. Without a clear guide to steer the conversation in a constructive direction, the posts often lead to a jumble of ideas that fail to merge into a coherent conceptual framework. Ultimately, the ideas presented are scattered in different directions, leaving the reader without a clear sense of direction.

Listening to an orchestra that is not in tune is like reading this novel. The background noise and discord create a headache.

Certain parts of the novella seem didactic and highly academic, with the purpose of familiarizing the reader with prevalent post-capitalism theories. These segments could have been intriguing if they had been presented independently instead of being mixed in with the rest of the noise.

The novella also explores the writer’s frustration with the writing process. It delves into introspection and attempts to answer what literature means in the post-capitalist era. However, this experience is uninteresting and fails to provide new insights into the writing process.

Unfortunately, this attempt is less successful than Assaf Gavron’s and Tehila Hakimi’s novellas, and I cannot recommend reading it.