​Please scroll down for an English review.

סיפורן של נישה וסם, שדרכיהן מצטלבות בטעות. נישה היא אשת חוג הסילון, נשואה לאיש עסקים מצליח וחייה את חיי העשירון העליון. סם, משתייכת למעמד הבינוני נמוך, נשואה למובטל ששקע בדיכאון ונאבקת כלכלית. שתי נשים שנמצאות בשני קצוות הקשת ואין דבר שדומה בינהן.

כאשר בטעות סם לוקחת את תיק הספורט של נישה, היא לא מדמיינת כיצד חייה ישתנו. בתיק היא מוצאת נעלי יוקרה לנשים בצבע אדום. היא נועלת את הנעלים ומגלה שהן נותנות לה ביטחון. היא מתחילה לחשוב על חייה ועל האופן שבו היא יכולה לקדם את עצמה.

גם נישה לא מדמיינת כיצד חייה ישתנו. לא די בכך שמישהי לקחה את תיק הספורט שלה, עם נעלי העקב האהובות עליה וכרטיס האשראי שלה, בעלה באקט חד צדדי מנשל אותה מרכושה, מביתה ומהאפשרות לחזור לארה”ב לבנה. נישה תקועה בלונדון. בעלה חוסם את הגישה שלה לחשבון הבנק, חוסם את כרטיסי האשראי ואינו מאפשר לה להיכנס לחדרם במלון. בעיקרון נישה מוצאת את עצמה בצד האפל של חיים חסרי כל.

נישה מתחילה לעבוד כחדרנית במלון בו לפני כן התגוררה בסוויטת הפאר. היא באנגליה חסרת כל אמצעי וחסרת יכולת להגיע לבנה. החברות העשירות שלה מתכחשות לה ומפנות לה כתף קרה ובעלה מתנה את הסכם הגירושים בנעלים האדומות, שכאמור נמצאות אצל סם.

ביום שבו סם לקחה בטעות את התיק של נישה הן שתיהן החלו במסע אל גילוי עצמי והגשמה. בסוף הן גם יפגשו ויחברו לכח נשי מאוחד.

קראתי עוד שני ספרים מאת ג’וג’ו מויס. שניהם היו מאוד בינוניים לכן לא הפתיע אותי שגם את הספר הזה מצאתי בינוני ולא הצלחתי להנות ממנו. זו כנראה אני שלא מצליחה להנות מהרדידות הזאת.

העלילה מתקדמת באיטיות עד שבאמצע הספר היא נעצרת ושום דבר מעניין לא קורה. התנועות בין זוית הראיה של נישה לזו של סם לא תורמות להתקדמות העלילה.

שתי הדמויות המרכזיות אינן ראויות לפרס נובל בתחום האנושיות הנוטפת: סם שבמקום לסייע לבעלה במצבו הדיכאוני רק דוחפת אותו מחוץ לבית ונישה שפשוט לא רואה אף אחד חוץ מעצמה. לא פלא שהיא מוצאת את עצמה בלי נפש חייה להסתייע בה.

הרעיון להשאיר את נישה חסרת כל, במדינה זרה ונתונה לחסדי אם חד הורית שעובדת כחדרנית פשוט עיצבן אותי. אני לא חושבת שבמצב הפוך נישה בכלל היתה עוזרת למישהי. גם ההצלחה המסחררת שלהן לצאת מהתסבוכת לא הרשימה אותי.

גם הרעיון השחוק שנעלים יגרמו לכזה מהפך בדמויות (סם הופכת לבטוחה ומצליחנית ונישה אומנם לענייה אך טובת לב) נשחק קצת יותר בביצוע של ג’וג’ו מויס. המהפך של הדמויות היה דרסטי ומופרך.

והכי כאב לי בעין, שהסופרת לא החליטה איזה סוג ספר זה: מותחן, רומן רומנטי, עזרה עצמית. מה הנושא המרכזי של הספר? המישמש הזה, קצת הומור, קצת מותחן, קצת רומנטיקה, קצת כח נשים קצת לא, הוביל את הספר לכיוונים שונים שאף אחד מהם לא היה מספיק מעניין.

בקיצור, אהבתי רק את שלושת הפרקים האחרונים של הספר.

מומלץ רק למי שחייב.

---

This is the tale of Nisha and Sam, two individuals from vastly different worlds whose paths unexpectedly intersect. Nisha, a woman of the jet set, is married to a successful businessman and enjoys a life of opulence. In stark contrast, Sam hails from the lower middle class, wed to an unemployed man battling depression and financial woes.

When Sam inadvertently takes Nisha’s sports bag, little does she know that her life is about to take a dramatic turn. She discovers a pair of luxurious red women’s shoes inside the bag. As she slips them on, she is astonished to find that they instill her with a newfound confidence, sparking a reevaluation of her life and her potential for self-promotion.

Nisha also does not imagine how her life will change. It is not enough that someone took her sports bag, with her favorite high heels and credit card; her husband, in a unilateral act, deprives her of her possessions, her home, and the possibility of returning to the USA for her son. Niche is stuck in London. Her husband blocks her access to her bank account and her credit cards. She is not allowed to enter their hotel room. Nisha finds herself on the dark side of an impoverished life.

Nisha starts working as a chambermaid in the hotel where she previously lived in the luxury suite. She is in England without any means and cannot reach her son. Her wealthy friends deny her and turn her cold shoulder, and her husband will sign the divorce agreement with the red shoes, which, as mentioned, are at Sam’s.

From the day Sam mistakenly takes Nisha’s bag, both women embark on a profound journey of self-discovery and fulfillment. Their paths eventually converge, leading to a powerful connection with a late female force, further enriching their personal growth.

I read two other books by Jojo Moyes. Both were very mediocre, so it didn’t surprise me that I also found this book mediocre and couldn’t enjoy it. The characters’ shallowness and the plot’s predictability were the main reasons for my lack of enjoyment.

The plot progresses slowly until it stops in the middle of the book, and nothing interesting happens. The movements between Nisha’s and Sam’s points of view do not contribute to the plot’s progress, and the story lacks a sense of direction, making it challenging to stay engaged.

The two main characters do not deserve a Nobel Prize in the field of oozing humanity: Sam, who, instead of helping her husband in his depressive state, pushes him out of the house, and Nisha, who does not see anyone but herself. No wonder she finds herself without a living soul to help her.

The idea of ​​leaving Nisha destitute, in a foreign country, and at the mercy of a single mother who works as a maid just pissed me off. I don’t think Nisha would have helped anyone in the opposite situation. Nor was their stunning success in getting out of the entanglement impressed me.

The well-worn idea that shoes will cause such a transformation in the characters (Sam becomes confident and booming, and Nisha, albeit poor but kind-hearted) is worn a little more in the performance of Jojo Moyes. The sudden and drastic changes in the characters, brought about by a pair of shoes, felt unrealistic and detracted from the story’s believability.

In short, I only liked the last three chapters of the book.

It is recommended only for those who must.