​ענתר, פקיד מצרי החי בניו יורק, מפעיל מסוף של מחשב ענק “אווה”. בוקר אחד מציגה לו אווה כרטיס עובד מהדגם הישן. הכרטיס מעורר בענתר זיכרון של טיפוס מוזר שהכיר בעברו ונעלם בכלכותה.

מורוגן, טיפוס אקסצנטרי, שיש לו אובססיה למחלת המלריה ובמיוחד לעבודתו של רונלד רוס, חוקר הבריטי, שגילה בסוף המאה ה- 19 שמחלת המלריה מועברת על ידי יתוש האנופלס ואישש את הסברה שמדובר בצורת טפיל ולא בווירוס (הוא זכה בפרס נובל ב- 1902).

ענתר מחליט להתחכות אחר עקבותיו של מורוגן.

העלילה מתחילה מההווה ובתנועות מטוטלת מדודות ומדוייקות נעה בין העבר להווה, תוך שהיא חוצה יבשות ומדינות, תרבויות ומנהגים. בקליפה של סיפור מתח, מציע אמיטאב גוש לקורא ביקורת חברתית-פוליטית ויש הטוענים פוסט קולוניאלית. בקיצור חוויה חושית מאלפת, המשלבת ידע רב תחומי.

הוא טווה את ההיסטוריה החלופית של גילוי האנופלס בצורה מושלמת. סיפור רצוף הברקות פוליטיות, מדעיות, פילוסופיות שאינו מצריך את הקורא להתעמק בעובדות ובנתונים שמסתדרים בפאזל נהדר, גם אם הם לא מדוייקים או בדויים.

בקיצור, מזמן לא קראתי ספר מתח אינטיליגנטי המשולב בסיפור מדעי, בפנטזיה ובראליזם נוקב שסחף אותי, כמו “כרומוזום כלכותה” המופלא מאת אמיטאב גוש.

אני מרשה לעצמי לאמר, שמבין עשרות הספרים שאני קוראת, קשה למצוא ספר שכל כך מהודק ומוקפד בבניית העלילה, התפתחותה והיכולת הכמעט מאגית לשאוב את הקורא אל עולמם של ענתר ומורוגן: האחד בניו יורק והשני בהודו.

בניגוד לספרי מתח אחרים, כמו לדוגמא “מסדר השחור”, בגלל שהעלילה כל כך מוקפדת והולכת על הגבול הדק הראליסטי, מאוד קשה לאתר את הגבול של הבדיוני פנטסטי.

חבל שבשנים האחרונות, בשל טירוף המערכות של הוצאות הספרים ספרים מהסוג הזה נעלמים בתהום הנשייה הספרותי. מומלץ בחום!