​Please scroll down for an English review.

הכריכה של הספר הזה ממש מוצלחת, וגם יחסי הציבור שלו, אחרת אין הסבר איך הוא הצליח לעקוף את רשימות הקריאה האינסופיות שלי ולהתגנב לראשה ממש כשיצא לאור. אולי שיגעון הנשק של האמריקאים כל כך הקסים וריתק אותי אחרי שקראתי את “The Harder They Come“, שרציתי עוד ממנו.

גיבורת הספר, ישראלית מנהלת בחברת הייטק שנמצאת ברילוקיישן בארה”ב לשלוש שנים. היא רצתה להתרחק ממערכת יחסים עכורה ולא ברורה עם האקס שממנו נפרדה בנסיבות טראומטיות ולהתנתק מהדביקות הישראלית והציפייה שתתחתן. היא ציפתה למצוא שלווה שם באמריקה. אבל היא מגיעה לסביבה שבה אחרי כמה שבועות היא הופכת להיות אישה יחידה בצוות של גברים והבדידות שלה צורבת.

על רקע הבדידות, היא מפתחת מערכת יחסים אפלה ומוזרה עם דיוויד, מהנדס בכיר בחברה ושניהם יוצאים יחד למסעות צייד במהלכם היא לומדת לירות אבל לא רק.

לדיוויד יש חיים נסתרים. הוא נשוי לאישה, נוכחת לא נוכחת ובעברו טרגדיה שתתגלה עם התקדמות מסעות הירי והצייד.

“בפעם השלוש־עשרה שיריתי באמריקה הייתי לבדי. זו היתה הפעם הראשונה שיצאתי לצוד לבד. דבר אחד היה לי ברור, אם אתרכז מספיק, הקליע יפגע היכן שאני רוצה שיפגע. כבר כמה זמן שלא הרגשתי את הרעד והטשטוש, ונראה לי שנעלמו מאז שיצאתי לחופשה הכפויה מהעבודה. לא חשבתי שהם יחזרו, כי בפעמים שיצאתי עם דייוויד לירות, בכל פעם שכיוונתי הצלחתי להתמקד על המטרה בלי שום בעיה.

הכתיבה של חכימי מדוייקת, חותכת שואבת לתוך העלילה.

לאורך הקריאה מלווה את הקורא תחושה עמומה של אפלה לא מוסברת, קטסטרופה מתקרבת אבל התחושות האלה לא מקבלות מענה בעלילה שנותרת עמומה ואפלה, ביחוד סיום הספר שנותר פתוח לפרשנות של הקורא.

​בשיטוטי באינטרנט, בניסיון לפענח את העמימות ואת סוף הספר, נתקלתי בסקירות שמתחו ביקורת על העמימות הבלתי מתפענחת שבסיפור העלילה, כך שגם אם הכתיבה משובחת (והיא אכן כזו) הקורא נותר עם שאלות שלא מקבלות מענה. בעיקרון אני מסכימה עם הסקירה של דור בביוף במאקו שכתב:

“”יריתי באמריקה” מספק כל כך מעט תשובות, שהדבר היחיד שגורם לו להיראות כמו יצירה מינימליסטית ולא כמו טיוטה הוא הכתיבה המוקפדת.”.

לא הרגשתי שיש פה סוג של טיוטא, אבל בהחלט הרגשתי שמינימליזם הקיצוני פוגם בעומק של העלילה.

הביצוע באודיו E-vrit של הסופרת טוב מאוד. 

---

I must admit that the book cover is quite appealing, and the publicity surrounding it is impressive. It’s surprising how it caught my attention and made its way into my reading list despite the many options available. Perhaps my recent fascination with American gun culture, as depicted in “The Harder They Come,” drew me towards it.

The novel’s protagonist is an Israeli manager of a high-tech company who relocated to the USA for three years. She sought to escape a complicated and unclear relationship with her ex-partner, with whom she parted ways under traumatic circumstances. Additionally, she hoped to break away from the societal pressure in Israel and get married. She anticipated finding solace in America, but she was the only woman in a team of men after a few weeks. Without any social life or connections, she is lonely.

Amidst the feeling of isolation, she forms an unusual and obscure connection with David, a seasoned engineer at the company. They embark on hunting expeditions together, where she gains proficiency in shooting and discovers more about herself.

David leads a double life. While married to a woman, he seems distant and disconnected. As the shooting and hunting expeditions progress, a tragic event from his past is slowly revealed.

Hakimi’s writing is precise and cuts the reader into the plot.

As you read the book, you may experience a sense of unease and uncertainty. The story is shrouded in darkness and mystery, leaving many unanswered questions and a feeling of impending doom. The ending is left open for the reader to interpret, adding to the overall sense of ambiguity and intrigue.

During my online search to understand a book’s conclusion, I stumbled upon reviews that criticized the plot’s indecipherable ambiguity. Despite the excellent writing, readers are left with unanswered questions. I concur with Dor Bebeuf’s review in Mako.

I didn’t sense any drafts, but I did feel that the excessive minimalism took away from the plot’s depth.

The audio performance of the author’s E-vrit is of high quality.