​​Please scroll down for an English review.

ספרו של גודמן “הנאום האחרון של משה”, היה מצויין. ספר מרתק מבחינה סוציולוגית והיסטורית. לעומתו “חלומו של הכוזרי” היה אכזבה מבחינתי.

“הכוזרי” מאת הרב יהודה הלוי, נחשב במשך שנים רבות לאחד מספרי ההגות הפילוסופית היהודית הבולטים. הוא משקף את התפיסות הדתיות והמשיחיות של היהדות כדת פרטיקולרית שמקנה ליהודים מעמד נעלה ואף מועדף.

“הכוזרי” בנוי כדיאלוג בין תלמיד חכם יהודי ומלך כוזר, במהלכו משתכנע המלך ביחודיות של הדת היהודית ובאמיתותה מה שמוביל להמרה של כלל ממלכת כוזר ליהודים.

בספרו, גודמן מתמודד עם הטענה המרכזית כנגד הכוזרי, שהוא מייצג תפיסה לאומנית גזענית ומשיחית, שרואה בעם היהודי כיחיד סגולה ונעלה על שאר העמים הן ביכולתו היחודית של יהודי מלידה ליצור קשר בלתי אמצעי עם אלוהים והן מבחינת מדרגתו הרוחנית שמאפשרת לו להתנבא. הכוזרי שולל את יכולות אלה מגויים אפילו כאלה שהתגיירו והפכו ליהודי.

גודמן שוטח מספק נימוקים שלכאורה אמורים להפריך את העמדה של מי שרואים בכוזרי גזעני, שמרני ולא הומניסטי בעליל. יחד עם זאת מצאתי את מבנה הספר ואת אופן הצגת הטיעונים בעייתי ולא משכנע. עוד יכלתי לבלוע את הטיעון שרואה בכוזרי דיאלוג אפלטוני שאינו מייצג את דעותיו של הריה”ל. אבל הרגשתי שגודמן מנסה לבצע תעלול מחשבתי כשהוא מציג את הנימוק שרואה בכוזרי סוג של פרודיה גיזענית. זהו ניסיון חסר שחר שלא יספק אף לא אחד מהצדדים: לא את הזרמים היהודים ההומניסטים ולא את הזרמים המשיחיים שרואים בכוזרי את ההצדקה ללאומניות המחישית.

חבל, כי גודמן יודע לכתוב וכפי שניתן לראות ב- “הנאום האחרון של משה”, הוא גם משכנע. אלא שב”חלומו של הכוזרי” הניסיון שלו לשכנע את המתנגדים ומאידך לא להסיק את המסקנות המתבקשות כדי לא להרגיז את התומכים, מותיר את כל הצדדים חסרים.

---

Goodman’s book “The Last Speech of Moses” was exceptional, providing insightful perspectives from both sociological and historical viewpoints. Conversely, “The Dream of the Khazari” was a letdown for me.

“HaKuzari” by Rabbi Yehuda Halevi has been regarded as one of the most prominent works of Jewish philosophical thought for many years. The book represents Judaism’s religious and messianic beliefs, which consider itself a unique religion that gives Jews a superior and even preferred status.

“HaKhazari” is a book that presents a dialogue between a Jewish scholar and a Khazarian king. During their conversation, the king becomes convinced of the uniqueness and truth of the Jewish religion, ultimately leading to the conversion of the entire Khazarian kingdom to Judaism. The book explores the religious and philosophical ideas of Judaism, the transformation process, and the Khazarian domain’s historical context.

In his book, Goodman addresses the primary argument against the Khazari, which suggests that it promotes a racist and messianic nationalist ideology. This ideology views the Jewish people as inherently virtuous and superior to other groups. It claims that born Jews possess a unique ability to establish an unmediated relationship with God and hold a spiritual rank that enables them to prophesy. The Khazari deny these abilities to Gentiles, even those who convert and become Jewish.

Goodman argues against the notion that Khazari is racist, conservative, and not humanist. However, I found the structure of the book and the presentation of the arguments to be problematic and unconvincing. While I could understand the idea that Goodman sees the Khazari as a Platonic dialogue that doesn’t represent the views of the Rihel, I felt that he was trying to perform a mental trick when he presented the reasoning that he sees the Khazari as a kind of racist parody. This attempt is pointless and will not satisfy either side: not the humanist Jews and not the messianic currents who see in the Khazari the justification for tangible nationalism.

It’s unfortunate that despite Goodman’s writing skills, his attempt to persuade opponents and avoid drawing necessary conclusions in “The Khazari’s Dream” left everyone unsatisfied. Although, he was able to demonstrate his convincing ability in “Moshe’s Last Speech”.