הספר הוא אסופת פרקים על תקופת חיו של המינגווי בפריז בשנות ה-20, החל מ 1921 ועד 1926. אלה היו שנים של עוני מרוד, והעוני עולה מכל פרק ופרק. אפילו לשלם דמי פיקדון לספריה לא היה לו כסף. אבל המינגווי היה מאושר וכנראה גם מאוהב בדרכו המאופקת באישתו הראשונה, האדלי, והוא באמת חיי חיים טובים ומלאים ושתה מלוא הכוס מהם. זו באמת היתה חגיגה נודדת.
צריך לזכור שהספר נכתב כ- 40 שנים לאחר האירועים ויתכן שהוא עשה אידאליזציה לתקופה הזו, לאהבתו לאישתו באותה התקופה ולאושר שלו. ויתכן שבאמת רק בדיעבד ממרחק הזמן אנחנו יכולים להעריך את מה שהיה לנו ואיבדנו.
הפרק השני מתאר את מפגשיו עם גרטרוד שטיין ובת זוגה. מפגשים שבהם הם דיברו על כתיבה, על אמנות, על בגדים ומתסבר שגם על סקס.
הפרק השלישי מתייחס למושג "דור אבוד" שאותו טבעה גרטרוד שטיין ביחס לצעירים ששירתו במלחמת העולם ה 1. המינגווי שאהב לקרוא ספרים של סופרים שונים, לא העריך את האבחנה הזו שלה ומאוד העריך את המשמעת הצבאית על משמעויותיה. הדבר המעניין בפרק הוא שהמינגווי משוחח עם האדלי על האבחנה הזו וטוען שהיא טיפשית, והאדלי עונה לו שגרטרוד שטיין לא מדברת איתה כי היא אישה נשואה, ולמעשה היא משוחחת רק עם בת הזוג של שטיין. כלומר גם בתוך הזוג הלסבי נשמר משחק התפקידים המסורתי של זוג נשוי נורמטיבי. אבחנה בין האישה שהיא הגבר לכאורה לאישה שהיא האישה לכאורה. מה שעוד יותר הדהים אותי שבנות הזוג לכאורה לא דיברו על נושאים אינטלקטואלים.
הפרקים הבאים מתארים את מפגשיו עם מגוון סופרים ומשוררים: עם פורד מדוקס, עזרא פאונד, סקוט פיצגרלד ועוד. למעט עזרא פאונד שאותו ניכר שאהב אהבת אמת, כולם סופגים מנחת זרועו הלשונית של המינגווי, והוא חושף את ערוותם, בצורה לא מחמיאה.
מעניין ומרגיז הוא שלקראת סוף התקופה הוא פגש את אישתו השניה, אבל על הרומן איתה הוא לא כותב, כאילו בכדי לא לזהם את הסצנה בדברים מזוהמים באמת. הוא מציין במספר משפטים קטן, אולי חצי עמוד איך האישה השניה העשירה נכנסה לחייהם ברמיה עוד לפני שהבינו מה קרה, היא תכננה להתחתן עם הבעל. ולבעל לא היה שום יד ורגל בעיניין?
עוד נקודה מעניינת שהוא הוביל את אישתו הראשונה לעוני מרוד, לחיים של הסתפקות במועט, בקושי היה להם כסף לאכול. אני זוכרת מהספר האישה הפריזאית איך היא הקריבה את הבגדים שלא יכלה לקנות כבנות תקופתה ואת הירושות שקיבלה רק בכדי שהמינגווי יוכל לכתוב בשקט.
ומצד שני מהביוגרפיה שלו והרומן שניהל ניכר שהוא מאס בצורך להקריב. הוא היה נהנתן והחיים שרצה צרכו כסף. לכן הלך אחר הבת של המליונר, הוא רצה חיי נוחות שבהם יוכל לכתוב בלי דאגות כלכליות.
התנהגות מכוערת שעליה הוא מנסה לכפר בספר האחרון הזה שלו בו הוא מהלל ומשבח את העוני והרעב כתורמים מרכזיים ליצירתו. כנראה שכשרעבים באמת לא רואים את הגדולה שבעוני.
חגיגה נודדת/ ארנסט המינגוויי
הוצאת ידיעות ספרים, 2007, 227 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
