זהו סיפורה של מניה, סבתו שלו המחבר. שנולדה גדלה ונישאה בפולין למשפחה יהודית. היא היתה תופרת מוכשרת שחייה חיים טובים עם בעלה החייט והקניין, עד שהגיע הכיבוש הנאצי וטרף את קלפי חייה.
מניה לא סיפרה את סיפורה לבני משפחה, למעשה היא חרדה מעצם אפשרות הידיעה. אבל הסופר מתחכה אחר קורותיה ומשחזרם ברמה חודשית, שבועית ואף יומית באמצעות מכתבים, קטעי עיתונות, קטעי פרסומים וגם קטעי היסטוריה מתועדים מאותה התקופה כולל שיחות עם מכרים וגם דמיון. כתוצאה מכך המבנה הספר נע על הציר שבין האישי לציבורי והוא ראליסטי ביותר, גם כאשר ברור שהסופר היה צריך להשלים את המידע מדמיונו. בגלל שהסופר עוקב אחר קורות היהודים, מניה ובני משפחתה בפרט ברמה כמעט יומית, יש למבנה הזה גם חיסרון שנובע מהעובדה שזה אינו קולה של מניה, זה הקול של הסופר והסיגנון שלו, וזה ניכר בעיקר במקומות שבהם הוא בוחר להיכנס לפרטי פרטים (בייחוד כשהוא מביא פרסומים מהעיתונות הזמנית, או הוראות של נציג השלטון הנאצי באיזור) ואני חושדת שמניה היתה הרבה יותר אלגנטית ודקת אמירה בחלקים מסויימים שנגעו לחיים הפרטיים של המשפחה.
בנוסף, קיימת בעיה מהותית של חזרות מיותרות על תכנים. אולי החזרתיות משרתת את העלילה במרכז הספר כאשר מניה במחנות הכפיה והריכוז, אבל לא בחלק האחרון שלו.
למעשה את הספר הזה ניתן לחלק לשתי חטיבות מרכזיות: החטיבה הראשונה, בערך 2/3 מהספר, כוללת תיאור של חיי היהודים בפולין טרום מלחמת העולם ה 2, תיאור של שנות המלחמה הראשונות, תיאור של החיים בגטו ובמחנות הריכוז עד השיחרור. החטיבה השניה של הספר, כ 1/3 כוללת את החזרה לחיים אחרי תום המלחמה, העליה לארץ עד מותה.
בחלק המרכזי של הספר התיאור מזעזע. כמו שכתבתי זהו תיאור כרונולוגי אינטנסיבי של חיי היהודים תחת השילטון הנאצי בפולין. התיאורים ממחנות הריכוז וההשמדה גזלו לי את הנשימה. תיאורים מזוויעים אף על פי שאין בהם התעללות פיזית מפורשת. קראתי הרבה ספרי שואה אבל מבנה הספר, שירת היטב את העלילה והצליח להראות כיצד הנאצים דחפו את היהודים אט אט להיות תתי אדם, חיות. העובדה שלעיתים הסופר בוחר לתאר ימים רצופים מדגישה את החרדה, הלחץ והאימה שהיהודים חשו לנוכח מבול ההוראות וההנחיות שקיבלו.
הוא מתאר בכישרון רב את מעגלי האקציות באוכלוסיה, עד שכמעט לא נותרה אוכלוסיה בגטו קרקוב ואת השילוח למחנות הריכוז ולבסוף למחנות ההשמדה.
החלק של השיחרור היה מרגש עד דמעות.
לצערי מבנה וסגנון הכתיבה לא התאימו בשליש האחרון של הספר, שמתאר את הקשיים והמאבקים של הניצולים למצוא את צלם האדם מחדש ולמצוא לעצמם מקום. אולי הוא גם פחות מעניין אחרי האינטנסיביות שמלווה את החיים של הגיבורה מאז הכיבוש הנאצי ועד שיחרורו. תקופה המלווה בעקירות פיזיות חוזרות ונשנות, באיסורים שונים ומשונים, בקריעת מרקם החיים והריסתו עד בלי הכר.
החלק שליש האחרון מבחינתי הוא טעות של העורך שלא השכיל לתפור את הקצוות באופן שיותיר את הספר בשיא שלו. ורגע השיחרור הוא אכן שיא יפיפה ומרגש.
השתיקות/ יובל ירח
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2016, 560 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
