Neanderthal Seeks Human של Penny Reid מתחיל ביום שהיקום מחליט לעשות לג’ני מוריס “הדגמה חיה” של קריסה: בגידה, פיטורים, אין בית, ועוד שומר־ראש חתיך שנאלץ ללוות אותה החוצה במצעד הבושה. אחר כך היא פוגשת אותו שוב, במקרה לגמרי, ומכאן הספר עושה את מה שקומדיה רומנטית טובה אמורה לעשות. הוא בונה כימיה דרך מבוכה, שתיקות, וחיבה מוזרה לעובדות לא קשורות ברגעים הכי לא מתאימים.

נהנתי מהספר הזה עד מאוד.
ביום הגרוע בחיים שלה, ג'ני מוריס מגלה שבן זוגה בגד בה, היא מפוטרת לאלתר מהחברה בה היא מועסקת כחשבת, אין לה מקום לגור בו ואיש הביטחון החתיך והיפיפה אחריו עקבה בחודשים האחרונים, זוכה ללוות אותה במצעד הבושה אל מחוץ לביניין בו הועסקה.

ואז היא שוב פוגשת את איש הביטחון. במקרה. במועדון. קוויין סליבאן, שמציע לה לגשת לראיון בחברה בה הוא עובד.
וכשהיא ניגשת לראיון ומקבלת את העבודה הם מתיידדים.

ג'יני היא טיפוס מוזר. יש בה סוג של אספרגר משולב בחרדה קיומית היסטרית שגורמים לה, בזמן דחק וסטרס לפלוט עובדות רנדומליות בלי הכרה. ג'יני נמשכת לקווין אבל היא לא מאמינה שהוא נמשך אליה גם, לכן כל מפגש בינהם מלווה בחרדות, בבירבורים אקראיים של עובדות שלא רלוונטיות למצב, ובהתחבטויות נפש מייסרות שכן היא לא מצליחה לקרוא אותו.

מאידך קווין הוא בחור שקט, אינטנסיבי ולא מוסר מידע. בכלל. מה שמוביל לסיטואציות הזויות.

ספר חמוד ביותר. אהבתי את ג'יני ואת קווין ואת האינטראקציה בינהם שמאפשרת לשניהם לפרוח.

בזמנו קראתי את ההמשכון של הספר שהיה חביב אבל לא מהנה כמו הספר הזה. אני ארפרף בו שוב.

Knitting in the City, #1

Knitting in the City

Neanderthal Seeks Human / Penny Reid

Neanderthal Seeks Human by Penny Reid begins the day the universe decides to give Janie Morris a live demonstration of total collapse: betrayal, losing her job, having nowhere to live, and then being escorted out in a walk of shame by the gorgeous security guard she's been watching from afar for months.

Then she meets him again. Completely by chance. And from there, the book does exactly what a good romantic comedy should do: it builds chemistry through awkwardness, silences, and Janie’s strange habit of producing completely unrelated facts at the least appropriate moments.

I enjoyed this book immensely.

On the worst day of her life, Janie Morris discovers that her boyfriend has cheated on her. She is fired on the spot from the company where she works as an accountant; she has nowhere to live, and the handsome security guard she has been admiring for months gets the honor of escorting her out of the building.

Then she meets the security guard again. By chance. At a club.

Quinn Sullivan suggests she apply for an interview at the company where he works, and when she gets the job, the two gradually become friends.

Janie is an odd person. She has something resembling Asperger’s combined with spectacular existential anxiety, which means that whenever she is under pressure or stressed, she starts blurting out random facts almost uncontrollably.

Janie is attracted to Quinn, but she cannot believe that he might be attracted to her too. As a result, every encounter between them comes with anxiety, irrelevant factual rambling, and agonizing internal debates because she simply cannot read him.

Quinn, on the other hand, is quiet, intense, and gives away absolutely nothing.

At all.

Which leads to some wonderfully ridiculous situations.

This is an extremely cute book. I loved Janie, I loved Quinn, and I loved their interactions, which let both of them flourish.

I read the sequel years ago and thought it was pleasant enough, but nowhere near as enjoyable as this one. I may skim through it again.