​Please scroll down for an English review.

פיטר פרנגה מתמחה ברומאנים היסטוריים. סיפרו הקודם שקראתי, הפילוסופית, מתרחש בצרפת של המאה ה- 18, בעשורים שקדמו למהפכה הצרפתית. “הפרינצ’יפסה” מתרחש ברומא של המאה ה -17.

הפרינצ’יפסה מתרחש במחצית הראשונה של המאה ה-17 ומתמקד ביריבות המרה בין לורנצו ברניני ופרנצ’סקו בורמיני (לשעבר קסטלי) שניהם אדריכלים מפורסמים שיחד עם פייטרו דה קורטונה, בן תקופתם, הובילו את בניית “רומא החדשה” והיו אחראים לפריחת סיגנון הברוק באדריכלות.

כמו בסיפרו הקודם, הסופר שם דגש על תיאור החיים היומיומיים ברומא של המאה ה- 17, ובעיקר משקיע בתיאור המאבקים הפוליטיים וההסתאבות של הכנסיה ומוסד האפיפיורות.

הסופר מקדיש חלק מהספר לתקופת האפיפיור אורבנוס השמיני, שהיה בן למשפחת ברבריני. בחלק הזה, הסופר מפרט את פעולותיו של האפיפיור בתחום הפוליטי ובעיקר מתייחס לאופן שבו דאג לקדם את בני משפחתו ולהעניק להם ממנעמי השילטון. לצד זאת, האפיפיור אורבנוס השמיני ידוע כתומך נלהב באמנות והמדע וידוע בשיתופי הפעולה שלו עם ברניני. הסופר שוקע בתיאור מערכת יחסיו של ברניני שהיה אחד מגדולי הפסלים של דורו עם האפיפיור אורבנוס, ובתוצרים של שיתוף הפעולה בינהם (יצירות אמנות ששרדו עד ימנו).

אומנם לאחר מותו של האפיפיור אורבנוס השמיני היתה תקופה שבה ירדה קרנו של ברניני, האמור בעיקר בתחילת תקופת כהונתו של האפיפיור אינוקנטיוס העשירי. אולם, ברניני, כעוף החול, ידע לקום מהאפר ולשגשג וזאת למרות יחסיו המעורערים עם גיסתו של האפיפיור אולימפיה מאידלצ’יני (בספר נקראת אולימפיה פמפילי).

לטעמי, הסופר מתמקד מידי בפעולותיה של אולימפיה מאידלצ’יני ובהשפעתה על אינוקנטיוס העשירי. לפעמים הסופר מצייר את אינוקנטיוס העשירי כעלה נידף ברוח מול השפעתה ומול תאוות בצע שלה. יחד עם זאת הסופר תולה את ההשפעה הרבה שלה לכאורה, ביחסים אינטימיים אסורים בינה ובין האפיפיור.

במקביל לתיאור יחסיו של ברניני עם האפיפיור, נפרשת מערכת יחסיו העכורה עם בן תקופתו פרנצ’סקו בורמיני, שהתחיל את דרכו כסתת והתפתח לאדריכל.

בכדי לדייק היסטורית, השפעתו של בורמיני מצומצמת יותר וכך גם מספר העבודות שלו. הוא היה טיפוס דיכאוני, מהיר חימה שסירב לקבל על עצמו עבודות ובחלק מהמקרים גם לא סיים עבודות שלקח. מעמדם והשפעתם של שני האדריכלים מעולם לא היו שווה, אף על פי שלכאורה הסופר מנסה להציג זאת כך.

ברניני, שמצטייר כדמות מקסימה וכריזמטית, מסגל לעצמו תכונות של פוליטיקאי חלקלק ומצליח פעם אחר פעם לקבל עבודות שבהן חושק בורמיני. בורמיני המדוכדך ומהיר החימה לא מצליח להתמודד עם כוח הכריזמה והמקצועיות של ברניני שבקלילות ובחן מסיר מדרכו מתחרים פוטנציאלים (לא רק את בורמיני). כשבורמיני מבין שברניני הצליח לכבוש גם את ליבה וגופה של הפרינצ’יפסה, דמות בידיונית שלכאורה אמורה להיות בת דודתה האנגליה של אולימפיה מאידלצ’יני, הוא מאבד את עשתונותיו.

כמו דמותה של סופי בספרו “הפילוסופית”, גם דמותה של הפרינצ’יפסה חיוורת ולא תורמת לעלילה. קלריסה היא דמות בדיונית שאמורה לקשר בין שני הגברים. היא אנגליה, קתולית שמגיעה לרומא בגיל 18, טרם נישואיה למקיני – בן אצולה אנגלי. היא מפתחת מערכת יחסים מסוימת עם שני הגברים. אולם בהמשך, לאחר שנישאה למקיני, היא חוזרת להתגורר ברומא אצל דודתה אולימפיה פמפילי ואז פעולותיה ביחס לשני הגברים הופכות ללא ברורות ולא הגיוניות.

הדמות של קלריסה אינה מתפתחת, אינה צומחת ואינה מתעגלת. הספר מכסה תקופה של 40 שנים, בהן קלריסה, אינה מגיעה להכרעה ביחס לשני הגברים. היא מתנדנדת בתחושות שלה ביחס אליהם ומלבה את היריבות בינהם רק מעצם העובדה שהיא מנהלת שיחות ומפגשים עם שניהם. למרות שחוותה ליל תשוקה עם אחד מהם, כאקט של כפרה, סליחה והיטהרות, היא מתעלמת מהתשוקה ומחליטה לנסות לקרב ולגשר בין הניצים בשם עיקרון דתי- נוצרי ונאצל, שכך תממש את יעודה ותגאל את בעלה (מקיני) ממחלתו.

בתקופת השהייה השנייה שלה ברומא, היא עסוקה בעיקר בתפילה ובצפייה בכוכבים ובניסיונות שיח מקרב בין שני הגברים, מה שהופך אותה לדמות די מטופשת, שולית ומיותרת ברומן הזה. בכדי להוסיף עניין ביחס לדמות הטפלון של הפרינצ’יפסה, העלילה מתפתלת ומגיעה לכדי חטיפה וכליאה.

למרות החומרים ההיסטוריים העסיסיים שעמדו לרשות הסופר, “הפרינצ’יפסה” מאכזב. כמעט 500 עמודים של פיקסנות ווכחנות, מתובלים במסרים נוצריים. ביצוע האודיו מונוטוני אבל יחסית לספר שכמעט כלום לא קורה בו, סביר.

ענבל מלכה כתבה מעניין על הכריכה של הספר וקצת על הספר כאן.

---

Peter Franga specializes in historical novels. The previous story I read, The Philosopher, takes place in 18th-century France, in the decades before the French Revolution. ‘Die Principessa’ takes place in Rome in the 17th century, a period known for artistic and architectural achievements, often called the Baroque period.

The Principsa takes place in the first half of the 17th century and focuses on the bitter rivalry between Lorenzo Bernini and Francesco Bormini (formerly Castelli), both famous architects who, together with Pietro da Cortona, a contemporary, led the construction of the ‘New Rome. ‘ This ‘New Rome’ was a term used to describe the architectural transformation of the city, a period of artistic and architectural innovation, with the Baroque style at its heart, a style of immense significance.

As in his previous book, the writer’s primary investment is in describing everyday life, specifically the political struggles and ambitions of the Church and the papacy in Rome during the 17th century. These institutions, with their significant influence on the social and political landscape, shape the actions and decisions of the characters in the novel.

The author dedicates part of the book to the time of Pope Urbanus VIII, a Barberini family member. In this part, the author details the actions of the Pope in the political field and mainly refers to how he made sure to promote his family members and give them the benefits of government. Pope Urban VIII is also known as a passionate supporter of art and science and for his collaborations with Bernini. The author immerses himself in describing the relationship between Bernini, one of his generation’s most significant sculptors, and Pope Urbanus and in the products of their collaboration. These artworks, which have survived to this day, connect us to the rich history of the Baroque period.

Admittedly, after Pope Urban VIII’s death, Bernini’s horn declined, mainly at the beginning of Pope Innocent X’s term of office. However, Bernini, like the phoenix, knew how to rise from the ashes, a testament to the human spirit’s resilience, and prosper despite his troubled relationship with the Pope’s sister-in-law, Olympia of Idelcini (in the book, she is called Olympia Pamphili).

The author often depicts Innocent X as a passive character, seemingly at the mercy of Olympia of Idalcini’s actions and influence. This portrayal may evoke a sense of sympathy and understanding in the audience as they witness Innocent X’s struggle against her overpowering influence and greed. The author also hints at the possibility of forbidden intimate relations between Olympia and the Pope, further complicating the narrative.

Simultaneously, the novel delves into Bernini’s complex relationship with his contemporary, Francesco Bormini. Bormini, who started as a mason and rose to become an architect, is a stark contrast to the charismatic Bernini. Their interactions and conflicts add a layer of emotional depth to the narrative.

For historical accuracy, it’s crucial to recognize that Burmini’s influence, while more limited, is characterized by the selectivity of his works. He was a complex individual, often described as depressive and quick-tempered, who was discerning in the jobs he undertook and, in some instances, didn’t complete them. The status and influence of the two architects were never equal, a fact that the author attempts to portray differently.

Bernini, portrayed as a charming and charismatic figure, adapts to the qualities of a slick politician and repeatedly succeeds in getting the jobs Bormini desires. The dejected Bormini, quick-tempered and unable to cope with the power of Bernini’s charisma, finds himself in constant conflict with the graceful and professional Bernini. This stark contrast in their personalities adds tension to their relationship, making it a key element in the narrative.

Like the character of Sophie in his book “The Philosopher,” the character of the princess is also pale and does not contribute to the plot. Clarissa, a fictional character, is meant to connect the two men. She is England, a Catholic who arrives in Rome at 18, before her marriage to McKinney – a member of the English nobility. She forms a unique bond with both men. However, after her marriage to McKinney, she returns to Rome to live with her aunt Olympia Pamphili, and her actions towards the two men become shrouded in ambiguity, leaving the readers intrigued and eager to uncover the truth behind her motives.

Clarissa’s character does not develop, does not grow, and does not round out. The book covers 40 years, during which Clarissa does not decide between the two men. She fluctuates in her feelings towards them and combines their rivalry because she has conversations and meetings with them. Although she experienced a night of passion with one of them, as an act of atonement, forgiveness, and purification, she ignores the passion. She tries to unite and bridge the hawks in the name of a religious Christian and noble principle so that she will realize her destiny and redeem her husband (McKinney) from his illness.

During her second stay in Rome, she is mainly busy praying, watching the stars, and trying to have a closer conversation with the two men, which makes her a rather stupid, marginal, and unnecessary character in this novel. To add interest to the Teflon figure of the princess, the plot twists and turns and reaches a kidnapping and imprisonment.

Despite the wealth of historical material at the writer’s disposal, ‘The Principia’ needs to meet expectations. The narrative, spanning nearly 500 pages, is filled with historical facts and Christian messages. However, the story lacks the engaging twists and turns that would have made it a more satisfying read.