​אלז​​ה בת ה 19 נופשת באיטליה עם דודיה, כשמברק בהול מאימה משיג אותה ומטיל פצצה לחייה:

אביה, עורך דין ידוע, שוב הסתבך כלכלית ובתוך מספר ימים הוא נדרש להחזיר סכום אדיר שאין בידיו, אחרת, הפעם ישלח לכלא.

התקווה היא שאביה יצליח לסיים תיק משפטי גדול שהוא מנהל, ואז יהיו בידיו הכספים להשיב. אבל עד אז על אלזה לגשת ולבקש את ה”הלוואה ” מידיד המשפחה המבוגר, מר דורסדיי.

אותו מר דורסדיי, אינו פראייר, הוא כבר הלווה כספים לאביה של אלזה והוא לא ראה שקל חזרה.  לכן, הוא מציב תנאי להלוואה, הוא מוכן להציל את אביה של אלזה ולשלוח את ההלוואה ובתנאי שהנערה הצעירה תתערטל לפניו לפרק זמן של רבע שעה.

בקשתו מכניסה את אלזה לסיחרור מחשבות שנמסר לקורא כגל צונאמי אדיר. במהלך הגל הזה מתחוור לקורא שאביה של אלזה נוהג להפסיד כספים, כנראה בהימורים, ואין זו הפעם הראשונה שבה המשפחה נקלעת לקשיים כלכליים.

עוד מתחוור לקורא שבניגוד לפעמים הקודמות הפעם המשפחה (האם והאב) מסרסרים בבת שלהם בכדי לקנות לאב הצלה מאשמה במעילה בכספי יתומים אותם ביזבז בהימורים וכניסה לכלא.

כל זה, שוד ושבר, אינו מספיק כאשר אלזה המסכנה ממשיכה לקבל מברקים מהמשפחה  בהם סכום החוב גדל ומתעצם וכך גם ההקרבה הנדרשת ממנה מתעצמת.

אלזה שוקעת בסיחרור פנימי, בזעם, יאוש, הכחשה, גועל עצמי ואז כניעה.

כל זה בזרם תודעה שהולך ושוצף עם ההחרפה באירועים.

הנובלה הצנומה הזו כתובה בלשון מושחזת, בוטה לעיתים מרגיזה. אלזה הופכת מנערת החברה לנערת רחוב שמתבוססת במחשבות על זילות הדימוי העצמי שלה, על הנכונות שלה להקריב את האידיאלים שלה למען הוריה ועל הניצול המחפיר שהם מנצלים אותה.

במהלך הנובלה הזו הקורא עובר מתחושת זעזוע, לגועל ולרחמים על אלזה שנקלעה למשפחה כזו.

התרגום החדש טוב מאוד והקריינות של תמר לוין מצויינת.