רואן הוא בן למשפחה עשירה דיספונקציונלית. אימו נפטרה כשהיה צעיר ואביו ששקע בצער, התדרדר לאלכוהליזם. האב אומנם היה תפקודי, אבל התייחס אליו רק כאשר היה לו משהו שלילי ומכוער להגיד לו.
רואן, הצעיר באחים למעשה היה קשור לסבו שהתגורר בפארק השעשועים של המשפחה, דרימלנד. במשך שנים רואן התרחק מהפארק ומאהבת הציור שלו ושקע בעסקים. עתה כשהסב נפטר, הוא מוריש לו רבע מהמניות בתנאי שרואן יחזור לפארק ויעשה משהו שישפר וישדרג את הפארק.
זהרה, עובדת בדרימלנד. בתחילה היא עובדת כמאפרת ואחרי מפגש עם רואן, היא משודרגת למעצבת שאמורה יחד עם קבוצה של עוד מספר מעצבים, להציע לרואן הצעות לשידרוג הפארק.
לעומת דמותו הקודרת של רואן, זהרה היא קרן אור, שמש שמחה ועליזה. רואן לא רק קודר, הוא ממש דוש מעצבן, לכן לא פלא שהיחסים בינהם מתחילים ברגל שמאל ובהמשך מתפתחים משונאים, לידידים ואז לאוהבים.
הפריעו לי 4 דברים בספר:
למרות שהסופרת חוזרת ומדגישה שאין בדרימלנד קוד שאוסר על יחסים בין מנהלים ועובדים, מערכת היחסים בין רואן וזהרה מאוד מטרידה באספקט הזה שהיא מערכת יחסים בין ה- מנהל לעובדת שלו. ואם אין משהו שאוסר עליהם לקיים מערכת יחסים למה הם מרגישים לא נוח במערכת היחסים הזו ולמה הסופרת מתפתלת וטורחת להדגיש את העובדה שמערכת היחסים הזו לא אסורה?
הדבר השני שהפריע לי, שהסופרת לא מחליטה אם הספר סלאו ברן או לא. היא זורקת לנו "עצמות" רומנטיות בתחילת הספר ואז היא מייבשת אותנו משהו כמו 50% מהספר כשרואן וזהרה מסתובבים אחד מסביב לשני בתהיה מתי הם יגשימו את מה ששניהם משתוקקים לו. כאילו באמת?
הדבר השלישי שהפריע לי , הוא שיש יותר מידי אירועים מטופשים והם כולם באותו המבנה: רואן עושה משהו שמתגלה לזהרה, היא מתפוצצת עליו, הוא מתנצל, הם חוזרים להיות מאוהבים. בשלב מסויים הנדנדה הזאת פשוט נמאסה עלי.
האירועים המטופשים האלה מוחקים את הדברים הטובים שרואן עושה בשביל זהרה : כמו העובדה שהוא קידם אותה, כמו העובדה שהוא עזר לה וצייר את החזון שלה, כמו העובדה שהוא לקח אותה למסעדה שכוס יין עולה בה 200 דולר, כמו העובדה שהוא אירגן עבורה אירוע חתימה על ספרים בניו יורק. והיו עוד עשרות דברים קטנים וגדולים שהוא עשה וברור שהוא היה מאוהב בה עד קצות אוזניו.
לרוב היא אפילו לא מוכנה להקשיב לו ורק אחרי שקורה משהו חיצוני היא מחליטה להקשיב לו ולסלוח לו. אז למה לא להקשיב לו ולסלוח לו מלכתחילה בלי כל הדרמה הזאת?
הדבר הרביעי, שהסיפור האישי של רואן היה הרבה יותר חזק ובנוי טוב מאשר הסיפור של זהרה. הפער הזה גרם לי לרפרף בקטעים מסויימים של הספר.
בשורה התחתונה לא הבנתי על מה ההייפ סביב הספר, הוא ספר טוב, אבל לא העיף לי את המח.
האותיות הקטנות/ לורן אשר
הוצאת אהבות, 2022, 398 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
Dreamland Billionaires#1
דף הסידרה –
