המרחק הנכון – רצח מוסיקלי מאת בתיה גור, הספר הרביעי בסדרת הבלש מיכאל אוחיון, מעורר בי תחושות מעורבות מאוד. מצד אחד, יש בו את כל מה שאני מצפה מיצירה של בתיה גור – דמויות מורכבות, תעלומה שמבוססת על עולם תרבותי עשיר והבלש המהורהר והמוכר; מצד שני, מבנה העלילה הבעייתי והוא פגע לי בחוויית הקריאה וגרם לי תסכול לא קטן.
הספר נע בין שני צירי עלילה עיקריים שלכאורה לא קשורים זה לזה, אך נשזרים יחד ככל שהסיפור מתקדם. הציר הראשון מתמקד במיכאל אוחיון שמוצא תינוקת נטושה במקלט של בניין מגוריו. הוא מחליט לקחת אותה לביתו ולנסות לגדל אותה בעצמו. במסגרת זו הוא גם פוגש את השכנה שלו ניטה ואן חלדן, המתגוררת באותו בניין מגורים והיא מסייעת לו בדברים שונים עד שהוא מתוודה על מציאת התינוקת. ההתלבטות המוסרית והאישית של אוחיון – האם למסור את התינוקת לרשויות הרווחה או לשמור עליה – מהווה את ציר העלילה הרגשי-אישי בספר.
הציר השני עוסק במשפחת ואן חלדן, משפחה מוזיקלית ידועה, שנקלעת לטרגדיה כאשר שניים מבני המשפחה – אב המשפחה ואחד האחים – נרצחים בזה אחר זה. מיכאל אוחיון מתלבט אם להיכנס בעובי הקורה של החקירה בשל ניגוד העניינים שלכאורה קיים בינו ובין המקרה גלל הקשר שיש לו עם ניטה. חקירת הרצח אמורה להיות ליבת הספר, אך הסופרת נעה הלוך ושוב בין שני הצירים הללו, ולעיתים נדמה כי המיקוד העיקרי הולך לאיבוד.
אחד הכשלים הבולטים בעיניי היה השתלטות עלילת התינוקת על הספר כולו. במקום לשמש כעלילת משנה מעודנת שתורמת להתפתחות דמותו של אוחיון, היא מקבלת נפח בלתי סביר שהופך אותה למוקד העלילה לפרקים ארוכים מדי. התוצאה היא שקווי החקירה הבלשיים, שמהם ציפיתי ליותר, נדחקים הצידה לטובת סצנות מייגעות שקשורות לדילמות של אוחיון כאב ולשירותי הרווחה.
השיא של חוסר האיזון מגיע ברגעים שבהם אוחיון נגרר לשיחות לא סבירות עם עובדת סוציאלית, רות משיח, שמנהלת איתו דיונים מופרכים על ספרות בלשית והורות – רגעים שהרגישו לי תלושים ובלתי נחוצים. החלק של השיחה בין רות משיח, העובדת הסוציאלית, עם מיכאל אוחיון, הוא חלק שהיה טוב שלא היה נכתב וגם אם נכתב היה צריך להופיע באופן שונה. גם ההתנהלות המאוחרת של הרווחה האופן שבו הם מטפלים במקרה, מביש והיה טוב אם היה פשוט יורד בעריכה. הייתי שמחה לו העריכה הייתה נועזת יותר.
למרבה המזל, ברגע שבו מיכאל אוחיון מחליט לעזוב את עלילת התינוקת בצד ולצלול אל תוך חקירת מקרי הרצח של משפחת ואן חלדן, הסיפור מתעורר לחיים. כאן חוזרת לקדמת הבמה הדמות הבלשית החדה, הנחושה והמקצועית שכה חיבבתי בספרים הקודמים – אוחיון שלא מפחד להתמודד עם תעלומות סבוכות ועם דמויות רב-ממדיות.
מהרגע הזה, העלילה הופכת מרתקת ומדויקת יותר. התיאורים של עולם המוזיקה הקלאסית, המתח והיריבויות שבתוך משפחת ואן חלדן והאווירה האלגנטית-מלחיצה של חיי המוזיקאים, כל אלה נכתבים ביד בטוחה ועם עומק מרשים. כאן ניכר שוב הידע הרחב והיכולת של הסופרת לשלב בין עלילה בלשית לתרבות ואמנות.
ועדיין, קשה לי להתעלם מהתחושה שהספר סובל ממבנה בעייתי ומהיעדר מיקוד לאורך מחציתו הראשונה. אילו הקשר בין אוחיון לניטה ואן חלדן היה מתפתח בדרך ישירה יותר – מבלי להעמיס את התינוקת כסיפור מסגרת כבד – ניתן היה להניע את חקירת הרצח מוקדם הרבה יותר וליצור ספר מותח ואפקטיבי יותר.
בסיכומו של דבר, המרחק הנכון – רצח מוסיקלי הוא ספר שיש בו איכות וחולשה כאחד: מצד אחד, חקירה בלשית משובחת שמצליחה לרתק ולהחזיר את אוחיון לשיאו; מצד שני, פתיחה מסורבלת ועלילת משנה שפוגעת בקצב ובעניין. לכן, למרות שלרגעים נהניתי, בסוף נאלצתי להסתפק בשלושה כוכבים בלבד – חצי ספר מוצלח, חצי ספר מעייף. חבל.
המרחק הנכון – רצח מוסיקלי/ בתיה גור
הוצאת כתר, 1996, 361 עמ’
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
מיכאל אוחיון #4
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
