העלילה מתמקדת במקווה שהוקם בעיר הצדיקים במקום שנחשב למקום קבורתו של צדיק נחבא. המקווה נתרם ע”י אמריקאי עשיר שאישתו נפטרה והוא מעוניין להנציח את שמה.

סביב הקמת המקווה והפעלתו נרקמות עלילות מספר גיבורים. בין הגיבורים המרכזיים והסיפורים המרכזיים הוא סיפור אהבתם של מושיק בן צור ואיילת. סיפור הנמשך על פני שנים מחייהם בקיבוץ, עבור דרך חזרתם בתשובה ושיאו בעיר הצדיקים ובמקווה.

עלילה אחרת מתמקדת בחיי העולים המבוגרים מרוסיה שהזוג המרכזי בה הוא קטיה ואנטון. קשיי ההסתגלות והפערים התרבותיים מהווים מנוף עלילתי מעניין.

אחת הבעיות עם הכתיבה של אשכול נבו שהוא סופר מאוד מוכשר עם הברקות לשוניות חינניות, אבל הוא חייב עורך שימקד את העלילה. הספר הזה היה יותר ממוקד מ”נוילנד” שפשוט היה חסר מיקוד לחלוטין. אבל עדין יש בו עלילות של דמויות כל כך שוליות, כמו לדוגמא נעים, שלא הבנתי את המטרה של קיום הדמות הזו בכלל למעט עוד פרקים ועוד דפים בספר יחסית קצר.

בנוסף, לפעמים הבריחה מהעלילה המרכזית כל כך קיצונית שמאבדים את האוריינטציה במיקום, בזמן, בחלל ובמרחב. זה קורה במיוחד בפרקים האחרונים שלא אחת מצאתי את עצמי ממקמת את העלילה מחדש בזמן ובמרחב.

סה”כ ספר נחמד והקריאה בו נעימה וקולחת. לא הייתי מחשיבה אותו כאחד הספרים הטובים שקראתי בימי חיי. לקראת הסוף העלילה הופכת כל כך הזויה שפשוט הדהים אותי הכיוון שאשכול נבו בחר לספר.

---