Please scroll down for an English review.
בדף הראשון של הספר המורה מאת מיכל בן־נפתלי, הסופרת רשמה שני ציטוטים מאת סימון וייל. ״יש נקודה באסון שבה לא נוכל עוד לסבול את המחשבה שהוא יימשך, ולא את המחשבה שניחלץ ממנו״. זו אינה פתיחה ספרותית; זו אזהרה. מי שנכנס לספר הזה יודע מראש שהחסד יישאר בחוץ.
המורה, אלזה וויס, נותרת עלומה גם כשמנסים להאיר אותה מכל כיוון. המספרת, תלמידה לשעבר, אוספת את שברי הזיכרון של דמות שהייתה נוקשה, חתומה, כמעט בלתי חדירה. חלק מהמידע אספה כמו חוקר פרטי; חלק אחר המציאה כדי למלא את מה שלא ניתן למלא.
אלזה עמדה על סף המשרפות באושוויץ וניצלה בנס ברכבת של קסטנר. משם החלה מסלול של נדודים. מחנות, בתים, מפלטים ארעיים. בכל תחנה איבדה משהו מעצמה, או מישהו שהיה יקר לה. הטראומה כאן איננה סיפור־רקע; היא החומר שממנו עשוי הספר. רגשי האשם שלה הם הנרטיב האמיתי.
גם כשהספר כתוב בגוף ראשון, הרגש מסופר דרך גוף שלישי. כתיבה שמכוונת לריחוק, לא מתוך בחירה אסתטית בלבד, אלא מתוך נאמנות לדמות שלא הניחה לאיש להתקרב. הקריאה אינה זורמת; היא דורשת מאמץ. אין כאן הבטחה להנאה, ויש לומר זאת ביושר: זה ספר שקוראים מתוך עמידה, לא מתוך נוחות.
הספר נע בין ההווה של המספרת, לעבר של אלזה, ולילדות שאבדה בבת אחת. יש קטעים יפים, ישירים, כמעט פיוטיים. אבל הנוקשות של אלזה והריחוק של השפה מונעים את ההזדהות הטבעית שהקורא מצפה לה. זה לא כישלון ספרותי; זו בחירה מוסרית. בן־נפתלי לא מנסה להפשיר דמות שלא רצתה שיגעו בה.
הפער בין אלזה שלפני השואה לבין אלזה שאחריה הוא תהום. אין אונים שמבקש להפוך לסדר קבוע. אשמה שאינה מרפה. רצון נואש להתפוגג מהעולם ובו בזמן אחיזה כמעט אלימה בשגרה שמחזיקה אותה בחיים. אלזה מזמינה חמלה ומגרשת אותה בו־זמנית. הספר מנסה להסביר אותה, אך רק חלקית מצליח, משום שיש פצעים שאינם ניתנים לפענוח.
ובסופו של דבר, "המורה" הוא מחווה. ניסיון עדין וחד בעת ובעונה אחת לתת לאישה בודדה קול. אישה שכל מה שנותר לה היה המקצוע שלה, וגם ממנו נגזלה על ידי אדישות מוסדית ופגיעה אטומה.
החלק האחרון, שבו נלקחת ממנה גם המחווה, פועל בניגוד לעוצמה שנבנתה עד אליו. אפשר היה להותיר את הספר כולו במרחב של אלזה וויס; לא למשוך חוטים מטא־ספרותיים שמרחיקים את הקורא מהרגע שבו הדמות סוף סוף כמעט נוגעת.
המורה הוא ספר שאינו מחפש נחמה. הוא ספר שמבקש אמת. אמת קפואה, קשה, שאינה מבקשת סליחה ואינה מבטיחה תיקון. לפעמים, זה החיבוק היחיד שהספרות מסוגלת לתת.
המורה/ מיכל בן נפתלי
הוצאת כתר, 2015, 192 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
