​

For English review, please scroll down.

הספרון הזה המתין לקריאתו משנת 2016. הוא נותר בין אחרוני הספרים של הוצאת תשע נשמות שטרם קראתי. כהרגל העורך של ההוצאה, הכריכה האחורית של הספר מפריזה בסופרלטיבים ליצירות שמקובצות בו.

אף על פי שאני אמביוולנטית בתחושות שלי לגבי הכתיבה של צוויג, לטעמי, הנובלה הראשונה – “הכוכב מעל ליער” מאת שטפן צוויג, היא הטובה מבינהן והיא זיכתה את הספר בציון שלו.

“למחרת לא חרגה התנהגותו מגדר הרהורים מרוסנים ושקט כפוי. בשוויון נפש קר ביצע את מטלותיו, ובתנועותיו היתה עוצמה כה בוטחת וחסרת דאגה, עד שאיש לא יכול לנחש את ההחלטה המרה שמאחורי מסכַת ההונאה. זמן קצר לפני ארוחת הערב מיהר עם חסכונותיו הקטנים אל חנות הפרחים היוקרתית ביותר וקנה פרחים מובחרים, שנראו לו כמו מילים בתפארתם הצבעונית: צבעונים זוהרים בזהוב לוהט שכמו הביעו להט רגש, וחרציות לבנות רחבות כותרת שנדמו כחלומות אקזוטיים בהירים, סייפנים דקים כדמות געגועים וכמה ורדים גאים ומכשפים. ואז רכש אגרטל מפואר מזכוכית חלבית זוהרת כעין הלשם. את הפרנקים הבודדים שעוד נותרו לו נתן בתנועה זריזה ושלווה לילד שקיבץ נדבות ברחוב. ואז מיהר לחזור. את האגרטל עם הפרחים העמיד בחגיגיות עגומה על השולחן לפני כלי האוכל של הרוזנת, שאותם ערך עתה בפעם האחרונה בדייקנות חושנית ואיטית.”

סיפורו של פרנסואה, מלצר שהתאהב ברוזנת הפולניה היפה אוסטרובסקה בזמן שהגיש לשולחנה שבמלון בריברייה. כל העיניין של ההתאהבות ניצת בו בדקה שאותה צוויג מתאר “להבת שָני ניצתה בו”. מרגע זה חייו הסתחררו כחלום ומתוך ערפל חולמני ממנו פרנסואה נעור רק כשהוא מבין את חוסר התוחלת והתקווה להתאהבות הזו. הוא אינו חושף בפני הרוזנת את תחושותיו, וכאשר הוא חושב על עתידו הוא נתקף חלחלה.

צוויג כתב סיפור מהודק, אפל והקצב שלו נכון.

הנובלה השניה, “לראות אישה”, נכתבה ע”י אנמארי שוורצנבך בגיל 21. באחרית הדבר מציינת אלקסיס שְוורצֶנבַּך שכתב היד קוטלג כ״פרגמנט בלי כותרת״ ו- “היה ברור שסדר הדפים הלא ממוספרים שגוי, כי המספרת התייחסה שוב ושוב למפגשים ולאירועים שהתרחשו רק בדפים הבאים.”. הנובלה נכתבה בשנת 1929 והיא מתארת את התאהבותה באישה אחרת. מאחרית הדבר ברור שמדובר בחוויות מעולמה של הסופרת.

הסופרת עסקה באותו נושא בדיוק גם ברומן “נובלה לירית” שפורסמה שנתיים לאחר מכן.

לטעמי, יש בכתיבה של אנמארי שוורצנבך משהו מאוד בוסרי ולא בשל. היא מאוד נישתית והיצירות שקראתי עד כה חוזרות לאותן הנושאים. אולי יש ליצירות שכתבה ערך היסטורי או מחקרי, אבל אני מוצאת אותן פחות מעניינות כקוראת ספרות.

---

I have had this book waiting to be read since 2016, and it is one of the few books from the Nine Souls publishing house that I haven’t read yet. The publisher’s editor exaggerates the superlatives on the back cover for the books grouped in it.

While I have mixed feelings about Zweig’s writing, his first novella, “The Star Above the Forest,” is the strongest and deserves the highest praise.

This is the tale of Francois, a waiter who found himself smitten with the stunning Polish countess Ostrowska while tending to her table at a hotel on the Riviera. Within a split second that Stefan Zweig describes as “a second flame ignited in him,” Francois was consumed by the spark of love. From then on, his life became a whirlwind of emotions akin to a dream. However, he eventually realized the futility and hopelessness of his love, emerging from the dreamlike haze only to be struck by the reality of it all. Even though he never shared his feelings with the countess, she remained constantly in his thoughts as he contemplated his future.

Zweig crafted a compelling and suspenseful narrative with precise pacing.

At age 21, Annemarie Schwarzenbach authored the second novella, “Seeing a Woman.” Alexis Schwarzenbach said the manuscript was initially labeled an “untitled fragment.” It became apparent that the unnumbered pages were out of order because the narrator referred to future events and encounters. Written in 1929, the novella depicts a woman who falls in love with another woman. These experiences were drawn from the author’s personal life.

The author addressed the same topic in their book “Lyrical Novel,” released two years later.

From my perspective, Annemarie Schwarzenbach’s writing displays immaturity. Her works seem focused on niche themes, and the ones I have read have repeated the same ideas. While her writing may have historical or research significance, I find them less appealing as a literature enthusiast.