לפני כשבוע, חל חצי יובל לפטירתה של דיאנה הנסיכה מווילס. עוד זכור לי הבוקר שבו הרדיו הודיע על מותה בטרם עת ואת תחושת הצמרמורת שאפפה אותי. שידורי תמונות של הבריטים המתאספים ומתאבלים על נסיכתם האהובה, לא הפסיקו לזרום והתחושה הקשה של עוול וחוסר צדק ריחפה באוויר.

והנה, לפני יומיים התעורר העולם לשחר חדש שהחל עם מותה של המלכה אליזבת, ובאופן מובידי, רוחה של הנסיכה עדין מרחפת ואיתה גם תחושת העוולה וחוסר הצדק. כמה מוזר, שבדיוק בשבוע שבו מלאו 25 שנים למותה, גם המלכה הולכת לעולמה.

במקור, הספר התפרסם בשנת 1992 בעידודה ובשיתוף פעולה של דיאנה שהקליטה בסתר קלטות שסייעו לאנדרו מורטון לצייר את תמונת חייה. הוא זכה לקיטונות של צוננים כשפירסם את הספר, אבל מאוחר יותר, לאחר פירסום הראיון האלמותי של הנסיכה עם מרטין באשיר (ראיון שבו היא אמרה את המשפט האלמותי – “ובכן, היו שלושה בנישואים האלו, אז זה היה מעט צפוף”), מורטון זכה לפיסה מאבק הכוכבים שפיזרה סביבה הנסיכה שהיתה אומללה בצורה קיצונית.

הקריאה בספר של מורטון 25 שנים לאחר מותה, מרגישה קצת אנכרוניסטית; אין בו חידושים מטלטלים. בכל אופן לא כאלה שבשעתו הרעידו את אמות הסיפין של הארמון ובריטניה כולה. יש בו תיאור קשה של תנאי חייה במחיצת בעלה, שהיום בדיוק הומלך למלך אנגליה.

נכון, נדרשים שניים לטנגו אבל מה שהיא עברה היתה התעללות. התעמרות של בעל שלא אהב אותה, בגד בה לעיניה ולעיניי כל בלי בושה, ביזה והשפיל אותה ודחף אותה אל הקצה.

כל אנגלי באשר הוא צריך לשאול את עצמו עד כמה 26 שנים שחלפו מאז פרידתו מדיאנה, באמת שינו אותו והפכו אותו לאדם רגיש, חומל וראוי למלוך. עד כמה מגיע לו ולגברת המלכה הרעיה – קמילה פרקר בולס, שאומנם היתה נאמנה לו ועמדה לצידו לאורך של השנים, הפרס הזה של המלוכה. וזה בהתחשב גם בבריחתו של בנו הצעיר מתחת כנפיו.

מה שכן הפתיע אותי היתה העובדה הכואבת והנוראית שהיא באמת אהבה את צ’ארלס. היא קינאה לו בצורה יוצאת דופן עבור אישה יפיפיה שהעולם היה פרוס לרגליה.

מעבר לכך, היא היתה ראליסטית ופרגמטית בצורה מדהימה. היא ממש לא חשבה שהיא תהיה מלכה, ובראיון עם באשיר, הוא שואל אותה “האם את חושבת שאי פעם תהיי מלכה? והיא עונה, “לא, אני לא”.

מורטון מצליח לתאר תמונה של אומללות מעונה, בדידות מזהרת כלואה בכלא מזהב. וכשהיא אומרת לבאשיר – “מישהו חייב לצאת לשם ולאהוב את האנשים האלה ולהראות להם את זה” – ברור שיש לה משאלה כמוסה. הכלל הזה חל גם עליה.

במהדורה שפורסמה עתה, בחצי יובל למותה, נכללו גם קטעי תמלילים מההקלטות שהכינה עבור מורטון. אני לא יודעת עד כמה התכנים של ההקלטות האלה תורמים להבנה מלאה של הדמות שלה. מורטון עצמו עושה עבודה די טובה בציור תנאי חייה, התקוות והכישלונות שלה.

איכות אודיו – הקריינות טובה מאוד אבל שוב יש כשלים טכניים בהקלטה