ספר טוב, שבעיניי מפוספס.

יום שישי, ערב שבת ומיכה יוצא במכוניתה החבוטה של בתו מהקריות לכיוון תל אביב. יש למיכה תוכניות מוסדרות לסוף השבוע הוא אמור לסיים את העברת דירתו ולבלות עם בתו. אבל כפי שנהוג לאמר: תוכניות לחוד ומציאות לחוד.

באחד הרמזורים, נכנס לרכב בחור צעיר עם אקדח ומצווה עליו לנסוע. מיכה שבתחילה מתמרד כנגד הרעיון שישבשו לו את תוכניות סוף השבוע, עושה כמה נסיונות די פתאטים ועלובים להימלט מהחוטף שלו, נכשל ומשלים עם גורלו. כך שמיכה וחוטפו נוסעים ליעד בלתי ידוע.

החלק הראשון של הספר כמעט כולו מתנהל בתוך המכונית הנוסעת. הוא מסופר מהזווית של מיכה, גבר באמצע שנות ה -50 שעזב את ביתו ואת נישואיו רק בכדי להיחטף ע”י בחור צעיר עלום. בסיום החלק הראשון, מניעי החוטף לא יתבהרו ותעלומה תתברר בהמשך הספר.

החלק השני מספר את הסיפור המשפחתי של החוטף, קובי, ונסיבות חייו. הוא מסופר מזווית הראיה של האחיות שלו שנוסעות במכונית- שוב- ליעד שיסתבר רק מאוחר יותר. ובחלק השלישי העלילה נסגרת והמניעים נחשפים. הנוסעים מגיעים ליעדם.

כבר בחלק הראשון של העלילה הפריעו לי במהלך הקריאה בעיות אמינות בעלילה –

מיכה שמנסה להימלט מהחוטף שלו נכשל פעם אחר פעם, בצורה מגוחכת. הוא לא אדם זקן או נכה. הוא גבר ממוצע בשנות ה- 50 של חייו.
באחת הסיטואציות הניסיון ממש הזוי וברור שהסופרת כופה את הסיטואציה על העלילה: בתחנת דלק, מיכה משאיר את המכונית לחוטף שלו, עם הארנק והחפצים שלו ומתחיל לרוץ. לברוח. המתדלקת כל כך סתומה שהיא לא מבינה שמשהו לא תקין מתחולל מול עיניה כשלקוח שלה מבקש ממנה לתדלק את הרכב ואז מתחיל לברוח ואחריו רץ בחור צעיר.

והצעיר? למה הוא צריך לרוץ אחרי מיכה? שיקח את הרכב ויסע ליעדו.

בעיית אמינות העלילה מתחזקת בחלק השני של הסיפור שהוא לטעמי דווקא החלק החזק בספר. בחלק השני באות לידי ביטוי היכולות של הסופרת והכשרתה כעובדת סוציאלית. מתגלה הפן האנושי, מכמיר לב. אבל דווקא החלק הזה הסב לי את עוגמת הנפש הגדולה ביותר מהספר.

החלק השני מתאר נסיבות חיים לא פשוטות של משפחה דיספונקציונלית. אב שבגד באם, לבסוף כשנתפס עזב את הבית ולא היה בקשר עם הילדים. אמא פגועה שצריכה להתמודד עם השבר, הפרנסה והילדים. סיפור לא פשוט שנמסר לקורא באופן יפיפה. רק בזכות החלק הזה נתתי לספר 3 כוכבים ואלמלא הטוויסט שהסופרת בוחרת להכניס, הייתי מעניקה לו – 4 כוכבים.

הטוויסט, מייצר חוסר אמינות בעלילה. לא אפרט אותו מפאת ספויילר ועל הטוויסט הזה נסמך יתר הספר, אבל זה כל כך מרגיז ומעצבן שאנו הקוראים מגיעים לחלק השלישי והסוגר של הסיפור בכדי לספק פתרון לטוויסט העקום הזה שהוא לא רק בגדר עוולה וחוסר צדק, אלא גם לא מרכז העלילה. מפגיש את כל הדמויות בעלילה ומספק התרה.

וכך בחלק האחרון והסוגר של הספר, הקורא לא יקבל את פתרון העלילה המקורית של חטיפת מיכה, אלא יקבל פתרון לטוויסט המיותר בעלילה של הפרק השני. ובמקום סגירת מעגל, סגירת המסע שהחל עם החטיפה, יסגר אירוע אחר שהוא פחות מרכזי ופחות מעניין, מה שהותיר בי אישית תחושת החמצה.