מקרה אונס קבוצתי, גורם לענת מצליח, חברת קיבוץ צעירה, לחזור לקיבוץ למסע בנבכי הזיכרון. בפרקים שנעים בין העבר להווה, משרטטת הגיבורה את תהליך התבגרותה בקיבוץ. אגב כך, הקורא לומד על החברה הקיבוצית, על הקודים החברתיים הנוקשים שבה ועל מה שקורה כאשר הקודים הללו מופרים.

על מנת שלא לספיילר ולא להרוס את הקריאה , לא ארחיב אלא רק אומר שהספר נכתב בעקבות האונס בקיבוץ שמרת והוא כולל תיאורים קשים של פגיעה מינית. הוא נכתב כיומן משחזר אירועים של חברת קיבוץ.

הקריאה בספר משאירה מועקה והירהורים על החברה הקיבוצית , האידיאלים שהנחו ומנחים אותה ובכלל עלנו כבני אנוש.

קראתי אותו בשלבים במשך שבועיים, כל פעם שני פרקים או שלושה. הוא גורם לקורא לתהות מה עוד מסתתר בחברה הקיבוצית שאנחנו לא יודעים.

כמו בספר * האחיות שוסטר *, רקפת זהר מצליחה לשרטט את דמות החברה , במקרה זה החברה הקיבוצית , בעין נוקבת וביקורתית. הדיוקן של החברה הקיבוצית המצטייר מהספר הזה לא מחמיא.

היו בספר קטעים מזוויעים ולא מבחינת התיאורים של איך ברמת הביט והבייט אלא ברמה שהקורא נשאר עם עצמו ודמיונו והזוועה צפה ועולה במלוא חומרתה בתודעתו. בשלבים מסויימים בספר הצטערתי שהתחלתי לקרוא אותו אבל בכל זאת המשכתי.

מומלץ לבעלי קיבה חזקה.