הספר התחיל מבטיח אבל ב 70% שלו העלילה הפכה כל כך מופרכת והזויה שזה פשוט חירב לי את ההנאה של הקריאה.

דר’ רוסטוב נליה, וטרינרית יוצאת רוסיה מגיעה לדרום אפריקה בכדי לברוח מחיים בצל אב מאפיונר ומתעלל ומהארוס אותו שידך לה אביה. היא מתחילה לעבוד כוטרינרית במרפאה עצמאית ויום אחד במהלך הרצאה היא נקראת באופן דחוף בכדי להציל לביאה שירו בה בבטן.

בתחילה, הגבר שמביא את הלביאה מסרב שהיא תנתח אותה, אבל בלית ברירה הוא נכנע ומסכים לביצוע הפרוצדורה ודר’ רוסטוב מצילה את הלביאה. הוא מודה לה, אבל היא מגבשת את דעתה עליו עוד לפני שהכירה אותו והם נפרדים בטונים צורמים ולא ידידותיים.

כך מתחילה ההיכרות בין טים, בעליה של חוות גן עדן שמטרתה לשקם בעלי חיים פראיים ולהשיב אותם לטבע לבין נליה הוטרינרית שמוכשרת לא רק ברפואת חיות אלא גם באומנויות לחימה.

בעקבות אירועים פליליים שמתרחשים במרפאה ובינהם ניסיון שוד אלים ממנו היא נחלצת בעזרת כישוריה, נליה נאלצת לעבור לחיות בחוות גן עדן ושם לאחר שהם מכירים אחד את השני לעומק, מערכת היחסים שלהם מתפתחת.

נליה שכל חייה התנהלה בצל הפחד מאביה ומארוסה, לומדת לפרוח ולעוף בין גדרות גן עדן. זו קלישאה בדיוק כמו שזה נשמע, הטיפול של טים והמקום הבטוח מאפשרים לה להתקדם בחייה. אבל הצל שנעלם חוזר לרדוף אותה ובשלב הזה העלילה פשוט הופכת להזויה ומופרכת בצורות כואבות וקשות.

העלילה נעה בין חייה בהווה עם פלאשבקים לעברה של נליה. ישנם פרקים שנמסרים מהזווית של טים, אבל במהלכם הדמות של טים לא מתפתחת: הוא היה מהטמה גנדי בתחילת הספר ונותר כזה גם בסופו. הוא רוצה להציל את העולם ובמיוחד את חיות הפרא ולהשיבן לטבע.

גם נליה, היא סוג של חיה פצועה ופגועה שצריך להחזיר לטבע.

לספר יש פוטנציאל, הוא עוסק בנושאים חשובים כמו צייד חיות בר. אבל, העלילה כמו שכתבתי מופרכת מידי והדמות של נליה, שהיא מעין שילוב בין וונדר וומן מנותקת ריגשית ושכירת חרב פסיכוטית, פשוט לא דיברה אליי.