יש ספרים שמתחילים במוזיאון, והם צריכים להיזהר.
כי לפעמים תערוכה לא רק מציתה השראה, אלא גם מדליקה מדורה שלא ברור איך מכבים.
במהלך הביאנלה בוונציה, רונית פיינגולד נתקלת במיצג של איה בן רון על חטיפת ילדי תימן.
שם, מול הווידוי האמנותי, מתעורר הזיכרון המשפחתי שלה,
והוא לא על ילדי תימן, אלא על תינוקת אשכנזייה שנעלמה.
פתאום הכול מתערבב: היסטוריה, טראומה, פוליטיקה ורגש אחד שצועק, לא סגרו פה חשבון.
שנת 1947. אמא שלה יולדת תינוקת, מתקשה להניק, ויום אחד הילדה פשוט נעלמת.
הודעה על מוות, בלי קבר, בלי פרטים, רק מסמך רפואי מעורפל, כזה שצועק שתיקה.
ההורים, שני ניצולי שואה בני תשע־עשרה, חוזרים לקיבוץ שמחנך לעבוד, לא להרגיש.
היררכיה פנימית קובעת מי “מלח הארץ” ומי “מאחרים לרכבת”.
ובתרבות שמקדשת התיישבות, מוות של תינוק הוא לא טרגדיה פרטית, אלא סטייה מהנרטיב.
משהו שמכסים, לא משהו שבוכים.
אז הם שותקים. כי כך נדרש.
“סיפורו של הפרט לא היה המרכז,” היא כותבת.
הציבור, כמו תמיד, מעדיף שתשתוק.
האב, שמסרב לשתוק, מנסה להבין מה קרה.
אבל מדינה בהקמה היא לא מקום טוב לשאלות.
מזהירים אותו בעדינות: תניח לזה.
הוא מניח ונשבר מבפנים.
רק עשרות שנים אחר כך, אחרי מות ההורים, אחרי הקורונה, מגיעה תשובה.
לא גאולה. רק סגירת מעגל. וגם זה משהו.
בחלקים שבהם פיינגולד חוזרת אל הוריה, אל השתיקה, אל החור השחור שבתוך הקיבוץ,
הכתיבה שלה חדה, אנושית, מצמררת.
אין בה רגשנות, רק דיוק של מי שמבינה שהכאב האמיתי לא צריך סימני קריאה.
אבל כשהיא חוזרת לוונציה, לאמנות, ולרמז לחטיפת ילדי תימן,
שם זה כבר חורק.
לא בגלל הנושא, אלא בגלל ההשוואה.
אי אפשר לשים זו לצד זו ילדה אשכנזייה שנעלמה ב־47’ וילדים תימנים שנעלמו מאות במספר,
ולצפות שהקורא לא ישאל על מה בעצם הסיפור.
זה לא אותו כאב, לא אותה מערכת, ולא אותה שתיקה.
זו לא הייתה חטיפה על רקע מוצא, זו הייתה שתיקה על רקע מדיניות.
מדינה צעירה שלא ידעה להתמודד עם חולשה, אז היא מחקה אותה.
לפעמים בלונדינית, לפעמים תימנייה, תמיד מיותרת.
ופה, דווקא כשפיינגולד לא מנסה “למסגר את הסיפור”, אלא פשוט מתבוננת בו,
נוצר הרגע הספרותי האמיתי.
היכן שההיסטוריה פוגשת את האדם הקטן, והחיים ממשיכים כאילו לא קרה כלום.
“ברכה” הוא ספר שנכתב מלב שבור אבל עם מוח צלול.
יש בו יופי, ויש בו חוסר נחת.
ולפעמים, זה השילוב המדויק ביותר שספר יכול להרשות לעצמו.
ברכה/ רונית פיינגולד
הוצאת שתיים, 2022, 124 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
