אצל באבו הוא הספר החמישי או השישי של לפיד שאני קוראת. הוא ספר מוזר מאוד, מטריד וקשה לקריאה.
באבו, דמות מסוגפת ומתבודדת, שתקן שחי על גבול הנזיריות, מנהל פאב בדרום תל אביב שאליו מגיעים בעיקר עובדים זרים.
לילה אחד בעת סיום המשמרת הוא מוצא אישה שנחתכה ואוסף אותה לביתו שם הוא מטפל בה וזאת לאור התנגדותה לטיפול רפואי ולעירוב המשטרה.
כשהיא מבריאה, היא חוזרת לביתו של באבו עם בתה סולדד, שם היא מנקה ומבשלת עבורו בזמן שהוא מספק לה ולבתה התינוקת קורת גג.
עד שמתגלה גופתו של גבר שמובילה את המשטרה אל ביתו ואל באבו עצמו.
החלק הראשון של הספר כתוב רע ככל שרע יכול להיות. באבו נפגע הלם קרב שסבל גם מגיעות גופניות כשבאחד האירועים הוצת מבקבוק תבערה, שקוע במילמול פנימי שאמור להעביר לקורא את תחושת הבידוד והניתוק של הדמות.
מהמילמול הזה לא ניתן להבין משהו על עברו ועל נסיבות חייו של באבו שמתפענחות רק מאוחר יותר, הרבה מידי מאוחר, בספר.
גם המפגש שלו עם האישה והמטרות שלו בטיפול בה לא כתובים טוב ולמעשה רק השליש האחרון של הספר ממש טובים ובגללם נתתי לו 3 כוכבים.
שולמית לפיד רוצה להגיד משהו על דמויות שוליים בחברה הישראלית. על ההקבלה שבין חיי העובדים הזרים ונפגעי הלם קרב. אבל היא מבזבזת הרבה מילים והרבה ניסיונות ובנתיים הולכת ומאבדת את הקורא שמחפש את העלילה ואת הקשר.
ואז גם היא מחליטה לסיים את הספר וזהו הוא נגמר בלי שבאמת יש קתרזיס. משהו שמאוד מטריד במיוחד ביחס לדמות הראשית, באבו שהיא דמות מסקרנת.
אז אני אמביוולנטית. מצד אחד השליש האחרון באמת היה טוב, מצד שני כל היתר.
אצל באבו/ שולמית לפיד
הוצאת כתר, 1998, 151 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
