הספר “אני, הנרי השמיני” מאת ג’ורג’ מרגרט הוא יצירה סוחפת, חדה ומעמיקה, שמצליחה לשחזר את דמותו המורכבת של המלך הנרי ה -8, מלך שנוי במחלוקת ביותר בהיסטוריה האנגלית, ובו זמנית להכניס את הקורא היישר אל לב המאה ה-16, אל הלך המחשבות באותה התקופה, להאווירה של החצר המלכותית ואל הרחוב האנגלי. מדובר באחת מהביוגרפיות הבדיוניות המבריקות שקראתי על דמות היסטורית.
העלילה נמסרת דרך יומן אישי של המלך, שמצא ליצן החצר (וויל סומרס) ושלח לבתו. כך למעשה העלילה נמסרת בגוף ראשון, בקולו של הנרי השמיני עצמו, מהלך נועז, שהצליח להפוך את הסיפור המוכר של המלך רב-הנשים והקרבות, לסיפור אישי, כמעט אינטימי. הקורא שומע את הגיגיו, תסכוליו, גאוותו ופחדיו בקול ראשון. דרך עיניו הקורא לומד את המניעים להחלטותיו הדרמטיות, ולפעמים גם להבין אותם – הישג לא מבוטל כשמדובר באדם שנודע לשמצה בזכות ראשי נשותיו המעופפים.
באמצעות השימוש בטכניקת היומן האישי היא מייצרת עומק פסיכולוגי לדמות ואיננה מסתפקת בתיאור החלטותיו או מצבי הרוח שלו – אלא נכנסת לנבכי נפשו: פחדיו מהמוות, אשמתו על פשעיו, הדחף התמידי שלו להוכיח את גבריותו ואת זכותו האלוהית למלוך. מכאן הסופרת מאפשרת לקורא לראות את הדמות באופן רב מימדי על החוזקות והחולשות שלו ובעיקר היא מאפשרת לקורא לראות את נקודות העיוורון של הנרי ביחס לעצמו.
כל אלה הופכים את הדמות של הנרי ה- 8 לאנושית, עמוקה, ולעיתים פגיעה. דמות של גבר שחצוי בין תשוקותיו לכתרו, בין אהבותיו לשאיפותיו, בין חששיו לבין תאוותו הבלתי מרוסנת לכוח. העלילה עוקבת אחר חייו – מינקותו כנסיך עד ימיו האחרונים – אך לא בצורה תיאורית בלבד, אלא כווידוי אמיץ, שבו המלך פונה אל הקורא ישירות.
מבחינת הביסוס ההיסטורי, מרגרט מציגה הבנה מעמיקה של התקופה. הרקע הפוליטי של תקופת הרנסנס באנגליה, השינויים הדתיים שהנהיג הנרי (פיצול מהכנסייה הקתולית והקמת הכנסייה האנגלית), והיחסים המתוחים עם שאר מעצמות אירופה ובמיוחד עם הותיקן – כל אלה נפרשים לפנינו בעושר ובעדינות. עם זאת, מרגרט לא חוטאת ביומרה דידקטית; היא יודעת מתי להעמיק בפרטי התקופה ומתי לשחרר את הקורא לזרום עם הקצב הסיפורי.
הדמויות המקיפות את הנרי – נשותיו, יועציו ואויביו – מקבלות אף הן טיפול ספרותי משובח. אן בולין, קתרין מאראגון, תומס מור, תומס קרומוול ואחרות, כולן זוכות לקווים מורכבים, אנושיים, ולא נותרות רק כ”קורבנות” או “אנטגוניסטים”. מרגרט מצליחה להחיות אותן באופן מרשים, ולהציג את מערכת היחסים הטעונה של הנרי עמן ממקום של מורכבות רגשית והיסטורית.
הכתיבה של מרגרט עצמה היא תענוג צרוף. יש בה שילוב מרשים של שנינות בריטית קרירה עם רגש אנושי חם. הסגנון שלה מצליח להחזיק את הדמות של הנרי השמיני כגיבור שהוא בעת ובעונה אחת מרוחק וקרוב, מרתיע ומסקרן.
הספר מתמודד גם עם שאלות רחבות יותר – כוח והשחתה, דת ופוליטיקה, נאמנות ובגידה. כל אלה מועברים דרך עיניו של הנרי, אך הם גם מרמזים על שאלות אוניברסליות ורלוונטיות לכל תקופה – כולל זמננו.
מבחינת קצב, הספר שומר על עניין לכל אורכו. אין כאן רגעים מתים או פרקים שנמשכים יתר על המידה. מרגרט יודעת מתי ללחוץ על הדוושה ומתי להאט כדי לאפשר לקורא לעכל את המידע והרגשות. הכתיבה שלה ממכרת. כאשר מדובר בספר של 900 עמודים מדובר בהישג אמיתי.
“אני, הנרי השמיני” הוא לא רק רומן היסטורי מצוין, אלא גם יצירה ספרותית סוחפת שנכתבה ביד אומן. אהבתי מאוד את האופן שבו מרגרט ניהלה דיאלוג ישיר עם הקורא דרך קולו של הנרי, את השנינות הדקה שמנוקדת לאורך כל היצירה, ואת האומץ הספרותי שלה להיכנס לראשו של אחד האנשים המורכבים ביותר בהיסטוריה.
אני, הנרי השמיני: יומנו האישי של מלך עם הערות מאת ליצן החצר שלו / מרגרט ג’ורג
הוצאת אחוזת בית, 2010, 994 עמ’
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
