כמה פעמים דיברתם עם אלוהים וגם קיבלתם תשובה?
אצלי זה קורה לפחות אחת לחודש ובעיקר כשאני ממורמרת או כועסת ואין לי על מי לפרוק את התסכולים. למרות שאני לא מצליחה להביא את עצמי להאמין רציונלית באלוהים, באופן בלתי צפוי ומעורר השתאות, אני מדברת איתו. מטיחה בו את האמת המרה על קיומו. והוא, כמו הנייר, סובל הכל.
כמה פעמים שמעתם את הקלישאה שהאדם המודרני איבד את האלוהיו. אלוהים ירד ממרום מעמדו העליון, הטרנסנדנטי והפך אימננטי לאדם. בדרך גם איבדנו את קנה המידה לטוב ורע. כאשר אין אלוהים, קנה המידה נעוץ באדם וכך גם היחסיות שלו.
אני חושבת שהאמיתה העגומה הזו מלווה אותי כבר כמעט חצי מחיי.
ענת גוב לקחה את החומרים הללו שכולנו חווים ומכירים, תיבלה אותם בניתוח פסיכולוגי והומור ורקחה מהם מחזה משעשע, עגום, מכמיר לב, שמתעמת עם הדמות האלוהית והנוכחות הנפקדת נעלמת שלה בחיינו. מחזה שנוגע בקצות האצבעות במהות של החיים.
נוגע בצורך האנושי להתלות במשהו גדול מאיתנו כשמשהו משתבש. נוגע בשאלות עמוקות שמטרידות את כולנו.
ענת גוב מספרת לנו סיפור יפה שמסביר את האימפוטנציה האלוהית, את חוסר יכולתו של אלוהים לעזור לנו באמת בזמן שאנחנו צריכים אותו. היא מדמה את אלוהים לגבר נרגן וקפריזי שיש לו התקפי עצבים וכעס שמגיע בדיכאון עמוק לאלה, פסיכולוגית , אם חד הורית המטפלת בילד אוטיסט.
הפשטות של הדיאלוגים וההסברים שהיא מייצרת, מעלים לא אחת חיוך ויחד עם זאת יש בהם עומק שלא מזלזל באינטיליגנציה של הקורא.
"אלה : אתה בסדר? אתה מסוגל להמשיך?
א` : כן, אני מצטער.
אלה : אל תצטער. בשביל זה באת אלי. אתה לא הראשון ולא האחרון שבוכה כאן.
א` : [על סף בכי] אבל אני אלוהים.
אלה : על אחת כמה וכמה! אז מה קרה? ספר לי.
א` : אני רוצה למות.
אלה : למות.
א` : למות.
אלה : מה למות? [צוחקת]" (25)
אהבתי, את המבט החד והנוקב. את הטיפול העדין והמסור בדמויות ובסיטואציות שעולות. אהבתי את האופטימיות.
אני מתכננת לצפות בהצגה, אין לי ספק שהיא תהיה מענגת.
משפט אחרון על התמונה שבכריכה, אינטרפרטציה של ורדי כהנא על הסצנה הידועה שצייר מיכאל אנג`לו בתקרת הקפלה הסיסטינית או שאולי על איטי חבר מכוכב אחר שנפרד מכדור הארץ?
אוי אלוהים/ ענת גוב
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008, 75 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
