"לא לא ראיתי אותם. אבל אני צריך לראות אותם. הכי קרוב למראה של אישה עירומה זה לראות את הבגדים התחתונים שלה. אני צריך לראות אותם. באיזה צבע הם? שחור. עם תחרה. המינגווי השתמש בהם לעטוף את האקדח קליבר 22 שלו."
("אדיוס, המינגווי", עמ` 51)
העלילה בקליפת אגוז, כשנמצאים שרידי גופה בחווה ששימשה כביתו של הסופר המינגווי בקובה, נקרא מריו קונדה, בלש בדימוס, כדי לנסות ולהתחקות אחר פתרון התעלומה.
על פניו סיפור מתח בלשי, בפועל סיפור התפכחות נוגה מהערצה לסופר ולאדם שכמו כולנו היה אישיות גדולה וקטנה בו זמנית.
בין פרקי עלילת המתח משולבים פרקי ביוגרפיה, שעושים חישקוקים לחזור לספריו של המינגווי ולטרוף אותם.
אהבתי את הסיפור המציצני על יחסיו עם אווה גארדנר ואת התיבול שהוא הוסיף לספר. בכלל אלילות שנות ה- 50 וה- 60 של המאה ה- 20 עושות לי את זה.
לא ספרות גדולה, קצת קיטשי, קצת צפוי, קצת בנאלי, אבל ספרות נוגעת ללב.
בכל מקרה ללב שלי היא נגעה.
וזו ההזדמנות להעלות באוב את טוביאס וולף עם "אסכולה ישנה" שגם הוא מחווה להמינגווי. בניגוד לפדורה, וולף כותב ספרות גדולה וראויה להתעמקות. מומלץ בחום לחפש את הספר ולהתרגש.
אדיוס, המינגווי/ לאונרדו פאדורה
הוצאת ידיעות ספרים, 2009, 181 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
