בדברי הימים האמריקאים ישנן תקופות שחורות, אחת מהן היא תקופת המקארתיזם.
מקארתיזם הוא כינוי לתקופה בה נעשתה פעילות אינטנסיבית בארה"ב נגד מי שנחשד כאוהד הקומוניסטים. ציד המכשפות התרחש בין סוף שנות ה- 40 וכמעט עד סוף שנות ה-50 והוביל אותו סנטור בשם ג'וזף מקארתי.
בתקופה הזו אנשים שנחשדו כקומוניסטים או כאוהדי קומוניזם נרדפו עד חורמה. הם נחקרו לפני וועדות ממשלתיות והוקעו באופן ציבורי גם אם לא היה אמת בכך. רבים מאותם אנשים שנרדפו סבלו מאובדן פרנסה, הרס הקריירות שלהם, ניתוק חברתי ואפילו מאסר.
"התחתנתי עם קומוניסט" עוסק בדיוק באותה תקופה שחורה, ויוצא מנקודת מבט מיקרו מאוד אישית אל המקרו ברמה הלאומית האמריקאית. הסיפור מתואר מפיו של אחיו של איירה, מורי, זקן שאיבד את כל משפחתו ובגיל 90 נשאר האדם היחידי להעביר את המורשת לנתן צוקרמן, תלמידו לשעבר של מורי ובן חסותו של איירה.
איירה רינגולד, יהודי, בן צעיר במשפחת מהגרים ענייה, מתחיל את העליה לצמרת מהתחתית שבתחתית. הוא עובד כפועל במחצבות ואחר כך במלחמת העולם ה-2 משרת באירן שם הוא פוגש את מי שיהיה האב הרוחני שלו, אודי (ODEY) שיגלה לו את מסתרי מהפכת פועלי כל העולם התאחדו.
איירה חוזר לארה"ב ומתחיל לבנות את הקריירה שלו בתור קריין בתסכיתי רדיו. הוא מגיע לפסגה כאשר הוא מתחתן עם איב פריים, גם היא קריינית בתסכיתי רדיו. איב פריים יהודיה המתכחשת למוצאה, היתה נשואה כבר 3 פעמים לפני כן, ויש לה ילדה מאחת הפעמים.
סילפיד, לא מקבלת את איירה, ומשם הנפילה עמוקה ואין מי שיציל את איירה או את בני משפחתו, חבריו והמקורבים לו.
מאז שפגש איירה את אודי, הוא נפל בשבי הסוציאליזם החברתי. מתי שרק יכל הוא הטיף לתשלום הוגן לפועלים, לחופש ההתאגדות, לשמירת זכויות האדם, לביטול חוק הלינץ' ולמתן שוויון מלא לשחורים.
ההטפות נעשו בקול רם וברור, לפעמים מתוך דבקות ואמונה מלאה, היה בדברים שלו להט מלחמה. הטפות אלה ומערכת יחסיו עם איב פריים ובתה, סילפיד, מובילים בסופו של דבר לנפילתו של איירה לבור עמוק ממנו לעולם לא יצא.
הספר מתאר ביד אומן את התהוות הרדיפה קודם על רקע דתי ואז על רקע אמונותיו הפוליטיות של איירה. לא אצל כל הנרדפים היתה רדיפה הפוליטית משולבת ברדיפה דתית, אבל אצל אלה שהיו יהודים היה קל יותר בארה"ב הגזענית של שנות ה- 50 לרדוף יהודי גם על רקע אמונותיו הפוליטיות.
הספר מתאר את הסתירה העמוקה שבין החוקה האמריקאית והתפיסה הנראית של ארה"ב כארץ השוויון וההזדמנויות הבלתי מוגבלות לבין הגזענות החמורה אם בעניין של שחורים, חוקי ההפרדה והלינץ', או כאשר מדברים על מיעוטים אחרים כמו איטלקים ויהודים.
אחת הדוגמאות הטובות היא יחידת השחורים שנלחמה במלחמת העולם השניה בהפרדה גמורה ובתנאים שונים מיחידות הלבנים. כמה מוזר שעושים עוול על מנת לתקן עוול.
מורי ואיירה מלמדים אותנו משהו על עמוד שידרה, על דבקות באמונות וערכים שבהם האמינו גם כשקראו להם בוגדים, נידו אותם והוקיעו אותם כאוייבי האומה.
אני מכירה מספר אנשים שהתקפלו לנוכח דברים פעוטים מזה. הם נשברו ממניפולציה ולחץ חברתי קטן ביותר שהופעל עליהם, לחץ שלא היה יכול להשפיע על חייהם, על משפחתם על פרנסתם ויוקרתם. אני מכירה אנשים שקיבלו החלטה מודעת להיכנע ללחץ מדומה שלא קיים באמת. הם מדמיינים שמשהו רע יקרה להם אבל זה לא באמת משהו רע ומשמעותי מה גם שהאיום לא קיים באמת, אבל להם קל לבחור ולאבד את עמוד שידרתם ולהתכופף נוכח האיום המדומה. הם בוחרים לתת לגיטימציה לטרור ולאיום כדרך חיים.
קשה לי לחשוב מה היה קורה לאותם אנשים במערכת כזו, אבל בסופו של דבר הכל עניין של בחירה: האם מתכופפים בפני האלימות ובפני הכפייה של הצד השני גם אם היא מחשבתית בלבד ומשלימים עם הרחבת תחום השליטה של האחר בך, או שומרים על מינימום כבוד וממשיכים הלאה תוך הבנה שקודם אדם חייב להיות נאמן לערכים של עצמו.
בספר מורי ואיירה בחרו בדרך שתיארתי, במציאות רבים וטובים בחרו בדרך הזו של התנגדות ועמידה על הערכים והעקרונות האישיים.
הספר הזה נפל לי בתקופה טובה. הוא חיזק אצלי את ההבחנות בין מה שנכון לפסול, בין האמונה שלך בדרך שלך ובין בגידה בעצמך ובמה שמנחה אותך. התפעלתי מהנאמנות למשפחה ולחברים, ההתמדה והמוכנות מתוך מודעות לשלם את המחיר תוך סירוב להתקפל בפני איום על חופש המחשבה, הביטוי והאמונה.
יש עוד המון דברים שהייתי רוצה לכתוב על הספר הנהדר הזה.
קראתי אותו במשך 3 שבועות, דבר מאוד חריג אצלי אבל התענגתי על כל רגע. רות יצר מסמך בעל ערך היסטורי ואישי.
התחתנתי עם קומוניסט/ פיליפ רות
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2004, 304 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
