ימי האהבה/ דריה מעוז

מותחן פסיכולוגי על זוגיות במשבר.

אדי ואורית נשואים 20 שנים. הוא עורך דין מצליח, כריזמטי מטופח ועשיר, רודף נשים ובעיקר אובססיבי לגבי אישתו בה הוא רוצה לשלוט בלי מייצרים ואכן הוא שולט בכל אספקט של חייה תוך שכל התנגדות שלה מוצגת כאקט של טירוף או לחילופין כפיות טובה. היא אמנית לשעבר שאסף תחת חסותו וטיפח. היא תלויה בו לחלוטין ואובססיסית לגביו.

כשאורית מגלה שאדי בוגד בה היא עוזבת את חדר השינה המשותף שלהם ומסרבת לדבר איתו. הוא מבין שזו נקודת שבר ולכן קובע עם תמר, מטפלת מוסמכת בטיפול זוגי במטרה לאחות את מה שנשבר.

מכאן ספויילרים:

במהלך הטיפול השלישיה נכנסת לסיחרור ותוך כדי נפילה חופשית חייהם ישתנו. הדבר קורה בעיקר בגלל תמר, שאינה כשירה באותו המועד לטפל בזוג ואינה עוצרת את הפורענות אלא נסחפת לתוך הטירוף ולמשחקי הכח בינהם.

ישנם דברים חיוביים בספר בעיקר נקודות הראות שנעות בין אדי, אורית ותמר שמאפשרות לקורא לקבל תמונה שלמה של האירועים ושל המניפולציות אותן מפעילה כל דמות בסיפור.

יחד עם זאת הספר הזה פשוט גרם לי גועל עמוק, ממש להקיא מההתנהגות של אדי ושל תמר המטפלת, כשאורית, האישה נתפסת בעיניי כקורבן של שני המופרעים הראשיים בעלילה. כששקלתי להפסיק לקרוא את הספר כתבתי שכל פרק מלא בארס, רעל טהור שהקורא מזריק לעצמו בקריאה. פשוט החליא אותי לקרוא את האופנים השונים שבהם אדי מרסק את אורית, את האופנים השונים שבהם אורית מתרסקת, את האופנים השונים שבהם תמר מועלת בתפקידה כמטפלת זוגית על מערכות היחסים הכושלות והאומללות שלה והצביעות שלה כמטפלת זוגית. לא מן הנמנע שקיימות מטפלות זוגיות במצב הזה ושלא מקבלות אחריות ומפסיקות את הטיפול.

תמר, שבעצמה נמצאת במשבר לאחר שבגדה בבעלה אבנר, התגרשה ממנו וננטשה ע"י יואב – שהיה חברו הטוב של בעלה ואז סיפר לו על הבגידה בזמן שלאישתו לא סיפר, נקלעת למערכת יחסים אפלה בין בני הזוג, של שליטה, כניעה ומשחקי כח שבהם היא הופכת לכלי במשחק אכזרי שבסופו תמצא את חייה שבורים ומרוסקים.

היא מנסה לשכנע את אורית לעזוב את אדי, בזמן שהיא מנהלת רומן איתו ומפנטזת על כך שהוא יחייה איתה ויעזוב את אורית.

הוא מבחינתו רואה באורית רכוש שלו, צעצוע שבו השקיע 20 שנים והוא לא מוכן לוותר עליה בשום מחיר. הפחד שלו שהיא תהיה עצמאית גורם לו למחוק אותה בדרכים שונות, מביא אותה לבולמיה, לאובססיה כמעט להתאבדות כשהיא משוכנעת שהוא מתעסק עם כל הנשים שסביבו. היא לא טועה בגדול אבל היא טועה במשמעות שהיא מייחסת לפעילות שלו. הוא עושה זאת בכדי לגרום לה למשברים שבהם תהפוך לתלויה בו יותר .

ככל שחייה של אורית מתייצבים והיא מצליחה לעמוד על רגליה ולחזור לעצמאות, כך תמר הולכת ומתרסקת, גולשת אל הטירוף והפנטזיה כשהיא מבינה שאדי פשוט ניצל אותה ושהוא לא יוותר על אורית.

שם הספר "ימי האהבה" הוא לעג לרש. ציניות. אכזריות. בספר הזה אין אהבה ושלא תפתה אתכם הכריכה.

גם הסיום של הספר לא ברור. הוא סוג של סיום פתוח מה שגרם לי לאכזבה גדולה ולמירמור.

בחוזה בין הסופר לקוראים, כשהסופר לוקח את הקורא למסע מטורף כזה שבו הספינה כמעט טובעת, הקורא מצפה לקתרזיס, לסגירת מעגל – גם אם לא שלמה. זה צורך טיבעי. אני חושבת שסופרות הרומאן הרומנטי /אירוטי הפנימו את הצורך הזה היטב והן מספקות אפילוג שמאפשר פרידה מהגיבורים.

בסופו של דבר אחרי כל הסיחרור והטירוף, הסופרת לפחות יכלה לתת לקורא סוף סגור ומובהק ולא להשאיר את הדברים לפרשנות של הקורא.

Days of Love / Daria Maoz

A psychological thriller about a marriage in crisis.

Eddie and Orit have been married for twenty years. He is a successful, charismatic, well-groomed, and wealthy lawyer, a womanizer who is above all obsessed with his wife and determined to control her without limits. He controls almost every aspect of her life, while any resistance on her part is presented either as madness or as ingratitude. She is a former artist whom he took under his wing and encouraged. She is completely dependent on him and equally obsessed with him.

When Orit discovers that Eddie is cheating on her, she leaves their shared bedroom and refuses to speak to him. He realizes they have reached a breaking point and makes an appointment with Tamar, a qualified couples therapist, hoping to repair what's broken.

Spoilers from this point on.

During therapy, the three of them enter a downward spiral, and their lives change in the process. Much of this happens because Tamar is not in a fit state to treat the couple at that point in her own life. Instead of stopping the disaster, she is drawn into the madness and the power games between them.

The book has positive elements, particularly the shifting points of view between Eddie, Orit, and Tamar, which allow the reader to build a fuller picture of the events and the manipulations used by each character.

And yet this book simply filled me with disgust. I genuinely felt sick reading about Eddie and Tamar's behavior, while Orit struck me as the victim of the two most disturbed people in the story. When I considered abandoning the book, I wrote that every chapter was full of venom, pure poison that the reader injects into themselves by continuing to read. I found it sickening to watch the different ways Eddie breaks Orit down, the different ways Orit collapses, and the different ways Tamar betrays her professional role as a couples therapist while her own relationships fail and become miserable. Her hypocrisy as a therapist is difficult to ignore. It is entirely possible that therapists in similar circumstances exist and fail to take responsibility by ending treatment when they should.

Tamar herself is in crisis after cheating on her husband, Avner, divorcing him, and then being abandoned by Yoav, who had been her husband’s best friend and eventually told him about the affair while keeping his own wife in the dark. She becomes entangled in the dark relationship between Eddie and Orit, a world of control, submission, and power games in which she eventually becomes another piece in a cruel game that leaves her own life shattered.

She tries to persuade Orit to leave Eddie while conducting an affair with him herself and fantasizing that he will leave Orit and build a life with her.

Eddie, for his part, sees Orit as his property, a possession in which he has invested twenty years and which he refuses to surrender at any price. His fear of her becoming independent drives him to erase her in different ways, pushing her toward bulimia, obsession, and almost suicide as she becomes convinced that he is involved with every woman around him. She is not entirely wrong, though she misunderstands the purpose of much of what he is doing. He creates these crises in order to make her increasingly dependent on him.

As Orit’s life gradually stabilizes and she begins to stand on her own feet and regain some independence, Tamar starts to collapse, sliding deeper into fantasy as she realizes that Eddie has simply used her and has no intention of giving Orit up.

The title Days of Love is almost cruelly ironic. There is no love in this book, whatever the cover may suggest.

The ending is unclear as well. It's an open ending, which left me deeply disappointed and irritated.

There is a kind of contract between a writer and a reader. When a writer takes the reader on such a frantic journey, one in which the ship nearly sinks, the reader expects catharsis and some form of closure, even if it is incomplete. That desire is natural. Romance and erotic-romance writers seem to understand this well, which is why so many provide an epilogue that lets the reader say goodbye to the characters.

After all the chaos and madness, I felt the author could at least have given the reader a clear and definite ending instead of leaving everything open to interpretation.