Egomaniac/ Vi Keeland

קראתי מספר ספרים של הסופרת וזה אחד הטובים באמת שכתבה.

הדמות הראשית, דרו ג'אגר כל כך רחוק מאגו מניאק שזה מדהים אותי שהסופרת בחרה לקרוא לספר אגומניאק. למעשה זו פרובוקציה מיותרת, כי ממש מתחילת הספר ברור שהוא בדיוק ההפך מאגו מניאק, הוא אדם טוב לב שנקלע לסיטואציה קשה וגם בתוך הסיטואציה הנוראית, הוא שמר על אנושיות וטוב לב מפעימים.

דרו פוגש את אמרי, כשהיא פולשת למשרדו הניו יורקי, לאחר שנוכל גזל את כספה והשכיר לה את המשרד של דרו. הוא עורך דין קשוח, אבל משהו באמרי, פסיכולוגית ומטפלת זוגית, מדבר אליו, כך שהוא מאפשר לה להישאר במשרד עד שתמצא מקום חלופי בדמי שכירות סבירים.

אמרי, עברה לניו יורק בעקבות פרופסור בו היא מאוהבת. מעבר לידידות, הוא לא מעיף בה מבט שני ואמרי סובלת ומחכה למפנה.

אט אט, דרו כובש את מיטתה וליבה. במהלך העלילה מסתבר שחייו של דרו לא שוגים בשושנים וגרושתו ממררת את חייו והופכת אותם לגיהנום עלי אדמות.

אהבתי את הספר. זו קריאה קולחת אבל גם מערכת היחסים בין דרו לאמרי מרחיבה את הלב וברור מתחילת הסיפור שיהיה שם הרבה יותר. הדמויות של דרו ושל אמרי מעוצבות היטב, לא שרוטות מידי, לא תלויות מידי והכל מאוזן בהן היטב.

כפי שכתבתי, אחד הספרים המוצלחים של הסופרת.

Egomaniac / Vi Keeland

I have read several books by Vi Keeland, and this is genuinely one of the best she has written.

The main character, Drew Jagger, is so far from being an egomaniac that I am amazed Keeland chose that title. In fact, it feels like unnecessary provocation, because from very early in the book it is obvious that he is almost the opposite. He is a kind man who finds himself in an extremely difficult situation, and even within that situation he manages to preserve an impressive amount of humanity and compassion.

Drew meets Emerie when a scammer takes her money and rents her a space that actually belongs to Drew. He is a tough divorce lawyer, but something about Emerie, a psychologist and couples therapist, appeals to him, so he allows her to stay in the office until she can find somewhere else at a reasonable rent.

Emerie moved to New York because of a professor she loves. Beyond friendship, he barely gives her a second glance, while Emerie continues to wait and hope that something will change.

Gradually, Drew wins his way into both her bed and her heart. As the story unfolds, it becomes clear that Drew’s own life is far from easy, and that his ex-wife has made parts of it extremely difficult.

I really liked this book. It is an easy, fast read, but the relationship between Drew and Emerie is also genuinely heartwarming, and from fairly early on it is obvious that there is going to be much more between them.

Both Drew and Emerie are well-developed characters. They are not excessively damaged or excessively dependent, and they have a good balance.

As I said, this is one of Vi Keeland’s more successful books.