כנראה שזו רק אני אבל לא אהבתי את הספר. לא את העלילה, לא הדמויות ואין בו דבר אחד שגרם לי להרגיש קשר ואמפטיה אליהן. היה רגע אחד שהרגשתי שאולי אולי אולי יש סיכוי, אבל הוא התפוגג.
סיפורה של משפחה רגילה, אב אם ושני ילדים מתבגרים. האב עובד שעות רבות במרדף אחרי כסף. האם עקרת בית מאוחר יותר יסתבר שהיא מתוסכלת. הבן זן בודהיזם. הבת נבלה לא קטנה.
ולתוך הסיטואציה הזו האם מביאה ילדת טבע שאספה. אליס, שהיא לחלוטין קלולס למציאות של היפים והעשירים. אליס גדלה עם הוריה בטבע, ביערות. הם התנגדו לכל מה שמודרני והורס את כדור הארץ ומימשו צורת חיים של האדם הקדמון. פחות או יותר.
האב נעלם, האם נהרגה באחת מהגיחות לחיפוש אוכל ואליס נותרה לבד ביער במשך 3 שנים. עד שסוזן הצילה אותה ולקחה אותה תחת חסותה תוך התנגדות קשה של המשפחה.
הדמות של סוזן פשוט עיצבנה אותי: ילדה עשירה שיום אחד חוטפת התקף חרדה בערבות הסירנגטי וחוזרת לבית של אבא ואמא. זה היה החלק המעניין ביותר בספר.
היא פוגשת האת וויט, שיהיה לבעלה האוהב והמעריץ. היא לא תצא לעבודה ותנהל את המשברים של הבית, ואת העיסוקים הקטנים של הבית, בתסכול אך מבלי שהיא תציין זאת או תפעל לתיקון של זה.
ואז יום אחד היא מוצאת לה פרוייקט, פילנטרופי, בצורה של אליס וכל ההפיזיקה והמטהפיזיקה של המשפחה מתהפכים ולא בדרך טובה.
הנה לנו דמות של אישה אגואיסטית לעילא שמסתתרת מאחורי נדבנות ודאגה לזולת בזמן שהזולת הקרוב אליה סובל מהעיוורון שלה כלפיו: בעלה וויט מודאג לאורך כל הספר שהיא תיפרד ממנו ומוכן בשם האהבה לעשות ולוותר על הרבה דברים. האם סוזן מעריכה את זה? לא.
הבת שלה מוצאת דרכים יצירתיות ומרושעות להתנתק ממנה ולהתעלל בקטנה באליס. האם היא רואה את זה? לא.
גם אליס לא מבינה את האובססיה של סוזן ורוצה רק לחזור לטבע. אבל גם את זה סוזן לא רואה. אליס לא באמת מתאמצת, מתחברת ומוקירה את המשפחה. מדי פעם היא זורק שאלות כביכול עמוקות ופילוסופיות, פצצות קטנות של סירחון שמפוררות יותר את המשפחה. היא לא מעריכה את מה שהמשפחה עושה בשבילה, בכל זאת שירותי הרווחה יכלו לזרוק אותה באיזו משפחת אומנה בינונית ועלובה כזו שאנחנו מכירים מהספרים.
וויט רוצה למצוא את המשפחה של אליס ולהחזיר את הסדר לביתם ומשפחתם. סוזן לא. היא רוצה שהצעצוע שמצאה ישאר אצלה. במתח הזה העלילה מתנהלת. עלילה לא מעניינת בעליל.
כל התמה של עקרות בית מתוסכלות שמבקשות לפרוץ את גידרי משפחתן, ממומשת פה בצורה עקומה, לא מעניינת וחסרה (לדוגמא בהשוואה לספרים של ליאן מוריארטי). בכלל מי אמר שהן צריכות להיות מתוסכלות ולא מסופקות מהחיים שלהן? במיוחד כשהן עשירות, הן יכולות לעשות ולהשיג כל דבר. הן פשוט שוקעות לשיגרה העלובה ומאשימות אחרים באימפוטנטיות של חייהן.
אז כך , קראתי עד 60 אחוז מהספר. אחר כך קראתי את הפרקים האחרונים והבנתי שטוב שלא ביזבזתי עוד את הזמן שלי.
True Places/ Sonja Yoerg
Kindle Edition, 2019, 347 Pp
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
