הספר השני חלש יותר והציון המדוייק שלו הוא 2 כוכבים. אבל, היו חלקים טובים ואני באמת אוהבת את הדמויות בספר. אומנם הסופרת מעמיקה וצוללת לסיפור של דילן, אבל האופן שבו הסיפור נמסר לא מעניין ובחלקים של הספר פשוט ריפרפתי. במיוחד עיצבנה אותי הנטיה של הסופרת לפתוח את הפרקים בקול של המספר יודע כל ואז לעבור לקול של הדמות הדוברת.
דילן ואנני מצליחים להיחלץ מהתסבוכת עם הויט שהופיעה בסוף הספר הראשון. חמשת הפרקים הראשונים, הפכו ללב הספר כאשר אנני מתמודדת עם העבר שלה ועם ההווה שלה. כשחמשת הפרקים האלה נגמרים, הקורא נותר עם ציפייה להגשמה, אבל זה לא קורה לא מצד אנני ולא מצד דילן.
יתר הספר הוא משחקי חתול עכבר בין אנני לדילן. שניהם מתקשים להתמודד עם המציאות שסובבת אותם ועם מערכת היחסים שלהם. הם משקרים כדי להגן אחד על השני. הם זועמים. הם כועסים. הספר מלא בסצנות של זעם כבוש ואלימות לא כבושה. אני לא משתגעת על יחסי חתול עכבר, גם לא על משיכה דחייה שמופיעה לאורך פרקים ארוכים בספר וממצים את עצמם די מהר.
אנני עסוקה בחלקים נרחבים של הספר בדרך למשוך את דילן אליה, ודילן עסוק ברוב הספר בניסיון להחביא מי הוא וברצון שלו לא לפגוע בה. במיוחד בחלקים שבהם הוא משתמש בסקס כדי לשחרר את הזעם והאלימות שיש בו.
הסיפור של דילן יכל להיות כל כך הרבה יותר טוב בידי סופרת שהיתה ממצה את הפוטנציאל שבו, אבל זה לא קורה וזה מפתיע כי דווקא בסיפור של אנני היא עשתה עבודה מצויינת, ממש שאבה אותי פנימה. וזה גם מאכזב, כי ציפיתי לאותה רמה של סיפור ולא למריחה שלמה שכוללת מפגש מחודש עם האח האובד, מקס, שהוא מנהיג כנופיית אופנוענים. מריחה של עסקאות סמים לא לגמרי ברורות, כי דילן לא מעורב בעיסקאות האלה ומקס לא מנדב פרטים. מערכת יחסים לא ברורה עם אב, שרצה לאפשר לבן שלו חיים חדשים ומוצלחים יותר ולכן ניתק עימו מגע, אבל בזמן שהילד מצליח ומתעשר הוא נוטר לאב שנטש אותו. ואישה אחת שהופכת מרגע לרגע לא ברורה, ביחוד בחלק הראשון של הספר.
הספר הזה גם מביא לרגע חטוף, את בלייק. בסצנה הזויה שבה הוא מנסה לקנות את היעלמותה של אנני מעל המפה כי הוא רוצה שדילן יחזור לעבוד בעסק המשותף שלהם ויפסיק להתעסק ולהסתובב כל הזמן סביב אנני.
הזוי זו לא מילה מתאימה, יש בסצנה הזו משהו מעוות ביותר באופן שבו בלייק מציג את דילן, את הפגמים שלו במיוחד את הפגמים הנפשיים שלו ואת הפגמים הגופניים שלו לאחר התאונה. יש משהו מכוער בחוסר היכולת של בלייק שנחשב לחבר של דילן, לדאוג לרווחתו ולאושרו של החבר הטוב שלו במיוחד לנוכח הסיפור המזעזע של התאונה והעובדה שנשארו לדילן צלקות כל כך עמוקות באופן גופני שזה ברור שיתלוו אליהן גם צלקות נפשיות עמוקות.
אחד מהפגמים הבולטים של הספר היא העובדה שהסופרת לא החליטה על אג'נדה. על מה היא בעצם רוצה לדבר בספר הזה. כך שהיא מסתובבת סחור סחור עם הרבה נושאים טעונים שאף אחד מהם לא מטופל כמו שצריך: לא היחסים בתוך המשפחה של דילן. לא הזעם והכאב על נטישת בני משפחתו והבגידה שחש לנוכח היעלמותם של אביו ואחיו לאחר התאונה שצילקה אותו עמוקות. לא היחסים עם אנני, למעשה האישה הראשונה שאיתו אחרי התאונה וההתמודדות המשותפת שלהם עם ההווה ועם העבר של שניהם. כל כך הרבה פוטנציאל, כל כך הרבה נושאים חשובים, אבל דבר מהכישרון של הספר הראשון לא נותר.
כך ששלולשה כוכבים הם תוצאה של 5 פרקים ראשונים של הספר ומספר סצנות שהרגשתי שבאמת היו טובות. כל היתר שווה ריפרוף לא יותר.
Merged review:
הספר השני חלש יותר והציון המדוייק שלו הוא 2 כוכבים. אבל, היו חלקים טובים ואני באמת אוהבת את הדמויות בספר. אומנם הסופרת מעמיקה וצוללת לסיפור של דילן, אבל האופן שבו הסיפור נמסר לא מעניין ובחלקים של הספר פשוט ריפרפתי. במיוחד עיצבנה אותי הנטיה של הסופרת לפתוח את הפרקים בקול של המספר יודע כל ואז לעבור לקול של הדמות הדוברת.
דילן ואנני מצליחים להיחלץ מהתסבוכת עם הויט שהופיעה בסוף הספר הראשון. חמשת הפרקים הראשונים, הפכו ללב הספר כאשר אנני מתמודדת עם העבר שלה ועם ההווה שלה. כשחמשת הפרקים האלה נגמרים, הקורא נותר עם ציפייה להגשמה, אבל זה לא קורה לא מצד אנני ולא מצד דילן.
יתר הספר הוא משחקי חתול עכבר בין אנני לדילן. שניהם מתקשים להתמודד עם המציאות שסובבת אותם ועם מערכת היחסים שלהם. הם משקרים כדי להגן אחד על השני. הם זועמים. הם כועסים. הספר מלא בסצנות של זעם כבוש ואלימות לא כבושה. אני לא משתגעת על יחסי חתול עכבר, גם לא על משיכה דחייה שמופיעה לאורך פרקים ארוכים בספר וממצים את עצמם די מהר.
אנני עסוקה בחלקים נרחבים של הספר בדרך למשוך את דילן אליה, ודילן עסוק ברוב הספר בניסיון להחביא מי הוא וברצון שלו לא לפגוע בה. במיוחד בחלקים שבהם הוא משתמש בסקס כדי לשחרר את הזעם והאלימות שיש בו.
הסיפור של דילן יכל להיות כל כך הרבה יותר טוב בידי סופרת שהיתה ממצה את הפוטנציאל שבו, אבל זה לא קורה וזה מפתיע כי דווקא בסיפור של אנני היא עשתה עבודה מצויינת, ממש שאבה אותי פנימה. וזה גם מאכזב, כי ציפיתי לאותה רמה של סיפור ולא למריחה שלמה שכוללת מפגש מחודש עם האח האובד, מקס, שהוא מנהיג כנופיית אופנוענים. מריחה של עסקאות סמים לא לגמרי ברורות, כי דילן לא מעורב בעיסקאות האלה ומקס לא מנדב פרטים. מערכת יחסים לא ברורה עם אב, שרצה לאפשר לבן שלו חיים חדשים ומוצלחים יותר ולכן ניתק עימו מגע, אבל בזמן שהילד מצליח ומתעשר הוא נוטר לאב שנטש אותו. ואישה אחת שהופכת מרגע לרגע לא ברורה, ביחוד בחלק הראשון של הספר.
הספר הזה גם מביא לרגע חטוף, את בלייק. בסצנה הזויה שבה הוא מנסה לקנות את היעלמותה של אנני מעל המפה כי הוא רוצה שדילן יחזור לעבוד בעסק המשותף שלהם ויפסיק להתעסק ולהסתובב כל הזמן סביב אנני.
הזוי זו לא מילה מתאימה, יש בסצנה הזו משהו מעוות ביותר באופן שבו בלייק מציג את דילן, את הפגמים שלו במיוחד את הפגמים הנפשיים שלו ואת הפגמים הגופניים שלו לאחר התאונה. יש משהו מכוער בחוסר היכולת של בלייק שנחשב לחבר של דילן, לדאוג לרווחתו ולאושרו של החבר הטוב שלו במיוחד לנוכח הסיפור המזעזע של התאונה והעובדה שנשארו לדילן צלקות כל כך עמוקות באופן גופני שזה ברור שיתלוו אליהן גם צלקות נפשיות עמוקות.
אחד מהפגמים הבולטים של הספר היא העובדה שהסופרת לא החליטה על אג'נדה. על מה היא בעצם רוצה לדבר בספר הזה. כך שהיא מסתובבת סחור סחור עם הרבה נושאים טעונים שאף אחד מהם לא מטופל כמו שצריך: לא היחסים בתוך המשפחה של דילן. לא הזעם והכאב על נטישת בני משפחתו והבגידה שחש לנוכח היעלמותם של אביו ואחיו לאחר התאונה שצילקה אותו עמוקות. לא היחסים עם אנני, למעשה האישה הראשונה שאיתו אחרי התאונה וההתמודדות המשותפת שלהם עם ההווה ועם העבר של שניהם. כל כך הרבה פוטנציאל, כל כך הרבה נושאים חשובים, אבל דבר מהכישרון של הספר הראשון לא נותר.
כך ששלולשה כוכבים הם תוצאה של 5 פרקים ראשונים של הספר ומספר סצנות שהרגשתי שבאמת היו טובות. כל היתר שווה ריפרוף לא יותר.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
