​Please scroll down for an English review.

בשנת 1914 שני תינוקות ננטשים בבית יתומים במונטריאול.

הימים, תקופת מלחמת העולם הראשונה. באותה התקופה זו היתה פרקטיקה ידועה של אמהות חד הוריות ולא נשואות שנכנסו להריון לא רצוי.

האחד, פיירו, ילד פלא שנגינתו בפסנתר מהפנטת את השומעים בוירטואוזיות שלה.

השניה, רוז, קרן שמש שמאירה כל חדר בכישרון הריקוד והשירה שלה.

תנאי החיים הקשים בבית היתומים, ההתעללות הפיזית והנפשית, מקרבים בין הילדים המוכשרים שמוצאים משען אחד בשני בניסיון להקל על הבדידות והכאב. הידידות הזו תסייע להם לעבור את הימים הקשים.

כשהם מתבגרים והכשרונות שלהם מתבלטים, נפתחת בפניהם דלת והזדמנות להופיע בפני אנשים עשירים. המציאות הקשה שהם חווים מתרככת כשהם מופיעים. הם חולמים להקים קירקס של ליצנים, הם חולמים להיות עשירים.

הקירבה הופכת לאהבה, שמתסיסה את הנזירות. אחת מהן, אלואיז, שלקחה את החינוך המיני של פיירו תחת השגחתה וטיפוחה, מכה את רוז באופן קשה ורוז כמעט מתה. כשרוז מתאוששת מהפגיעות שאלואיז גרמה לה, היא מגלה שפיירו עזב את בית היתומים. פיירו משאיר מכתב לרוז ומבטיח לחזור ולקחת אותה, אולם אלואיז שורפת את המכתב הזה וכך רוז מגלה שפיירו נטש אותה וגם היא עוזבת לדרכה.

במשך שנים מספר, פיירו חיי את החיים הטובים. זקן אקסצנטרי עשיר אימץ אותו ומעניק לו את כל מה שהחיים בבית יתומים לא יכלו להעניק לו. אבל משהו עמוק ובסיסי השתבש בפיירו. הוא מתמכר לסיכונים, לסמים קשים ולמין מזדמן. הוא תמיד מתגעגע לרוז.

רוז שמתחילה את דרכה כאומנת של זוג ילדים, הפוכת לפילגש של המעסיק שלה, מאפיונר השולט במועדוני הריקודים. היא חולמת ומתגעגעת לפיירו.

ואז הם שוב נפגשים. האושר מתפוצץ מסביבם. הם מתכננים להקים את הקירקס שהם חלמו עליו. הם מתכננים להיות עשירים. הם מתכננים להביא ילדים. הם מאוהבים. והם נישאים.

אלא שהמציאות ממשיכה להכות בפיירו ורוז בלי רחם.

אין רגע אחד לאורך הספר שיש בו שימחה אמיתית ומתמשכת. הספר עגום ומתאר מציאות קשה של התעללות, התמכרות וניצול. המזל הרע לא מפסיק לרדוף את הגיבורים ולאורך רוב הספר הם עסוקים במלחמת הישרדות.

למרות שהסופרת משרה אווירה אופטימית, פסטורלית וחלומית (מעין סיפור אגדה), אין בעלילה דבר אופטימי או פסטורלי. בשורה התחתונה מדובר בסיפור אפל, אכזרי, טראגי וטראומתי וגם שובר לב.

פיירו ורוז לא מצליחים להתעלות מעל לתנאי החיים שעיצבו אותם. אומנם יש בספר סוג של קתרזיס שמופיע בפרק האחרון, יחד עם זאת לנוכח האירועים הקשים והמזוויעים, מדובר בנחמה פורתא והספר השרה עליי מועקה.

סיימתי אותו בתחושה אמביוולנטית. אווירת סיפור האגדה בזמן שהסופרת עוסקת בנושאים כמו אלימות נגד ילדים, ניצול מיני, זנות והתמכרות ממש בילבלבה אותי. במהלך הקריאה נוצר דיסוננס בין התכנים המסוייטים והמזוויעים לבין האווירה הפסטורלית והחלומית.

לכן, למרות שהביצוע של ג’וליה ווילן מושלם, לא יכלתי לתת לספר 5 כוכבים.

---

In 1914, two babies were abandoned in an orphanage in Montreal.

The plot is set in the times of the First World War. At that time, this was a well-known practice of single and unmarried mothers who became unwanted pregnant.

One is Piero, a child prodigy whose piano playing mesmerizes listeners with its virtuosity.

The second, Rose is a ray of sunshine that lights up every room with her dancing and singing talent.

The difficult living conditions in the orphanage and the physical and mental abuse bring together the talented children who find support in each other in an attempt to ease the loneliness and pain. This friendship will help them get through the hard times.

As they grow older and their talents stand out, a door opens for them and an opportunity to perform in front of wealthy people. The harsh reality they experience softens when they show up. They dream of starting a circus of clowns and being rich.

The closeness turns into love, which agitates the nuns. One of them, Eloise, who took Pierrot’s sexual education under her care and nurturing, beats Rose severely, and Rose almost dies. As Rose recovers from the injury Eloise caused her, she discovers that Piero has left the orphanage. Pierrot leaves a letter for Rose and promises to come back and take her, but Eloise burns this letter, and thus Rose discovers that Pierrot has abandoned her and leaves on her way.

For several years, my life celebrated the good life. A wealthy, eccentric older man adopted him and gave him everything that life in an orphanage could not give him. But something profound and fundamental went wrong with Pyro. He is addicted to risks, hard drugs, and casual sex. He always misses Rose.

Rose, who starts her career as a nanny for a couple of children, becomes the mistress of her employer, a mobster who controls the dance clubs. She dreams and misses Piero.

And then they meet again. Happiness explodes around them. They plan to build the circus they dreamed of, be wealthy, have children, fall in love, and get married.

But reality continues to hit Pierrot and Rose mercilessly.

There is not a single moment throughout the book in which there is true and lasting joy. The book is bleak and describes the harsh reality of abuse, addiction, and exploitation. Bad luck does not stop haunting the heroes, and throughout most of the book, they are engaged in a war of survival.

Although the author creates an optimistic, pastoral, and dreamy atmosphere (kind of like a fairy tale), the plot is nothing optimistic or pastoral. The bottom line is that this is a dark, cruel, tragic, and heartbreaking story.

Piero and Rose cannot rise above the living conditions that shaped them. The last chapter of the book offers a kind of catharsis; at the same time, given the problematic and horrific events, it is a pure consolation, and the book that sings about me is distressed.

I finished it with an ambivalent feeling. The atmosphere of the fairy tale, while the author deals with issues such as violence against children, sexual exploitation, prostitution, and addiction, confused me. During the reading, there is a dissonance between the nightmarish and gruesome contents and the pastoral and dreamlike atmosphere.

Therefore, although Julia Whelan’s performance is perfect, I could not give the book five stars.