For English review, please scroll down.

“מלון ניו המפשייר” הוא סיפור משפחתי שלולאי האקסצנטריות המוגזמת שבו והאנקדוטליות שלו יכל להיות נפלא.

זהו סיפורם של בני משפחת ברי; האב והאם, ווין ומרי נפגשו בעת חופשת קיץ אחת כאשר עבדו במלון נופש קטן. שם הם גם פוגשים את פרוייד, לא הפסיכואנליטיקאי, אלא טיפוס עם אופנוע ודוב מחמד שעובד כשיפוצניק ובדרן. בהמשך הם נישאים, פרוייד חוזר לוינה, ווין ומרי נישאים, רוכשים ממנו את הדוב והאופנוע וחוזרים לניו המפשייר.

נולדים להם חמישה ילדים, שאחד מהם, ג’ון הוא המספר.

ווין רוכש בית ספר נטוש לבנות והופך אותו למלון ניו המפשייר. הוא ומשפחתו עוברים למלון ומתקיימים באושר ובעוני מרוד. במהלך התקופה שהם מתגוררים במלון, פראני הבת הבכורה והיפיפיה נאנסת ע”י מספר חברי קבוצת הפוטבול. לאחיה פראנק יש פיקסציה לספורט ולפראני אחותו והוא מאוהב בה. ג’ון המספר מגלה שהוא הומו. הם מגלים שלילי הצעירה, לא גדלה פיזית והאח הקטן, אייג (ביצה), הוא האח הקטן.

הקקופוניה המשפחתית לא נרגעת כאשר פרוייד מזמין אותם להקים את מלון ניו המפשייר החדש בוינה. המשפחה אורזת את פקלאותיה וטסה לוינה בשתי טיסות נפרדות: האב עם הסב והילדים פראני, פראנק, ג’ון ולילי. והאם טסה עם אייג. בדרך ליעד המטוס של האם מתרסק ואייג ניצל בדרך לא דרך כאשר צוותי החילוץ מזהים אותו צף, בלב ים, על בובת פוחלץ ענקית שפעם היתה הכלב שלהם. תצטרכו לקרוא בכדי להאמין.

החיים בוינה אינם מה שהמשפחה חלמה וייחלה להם; בקומה השניה של המלון מתגוררות זונות ובקומה אחרת קומוניסטים רדיקליים. התרסקות המטוס, שבה האם נהרגת, הגילויי שפרוייד עיוור והדוב החדש שלו היא בחורה בשם סוזי שעברה חוויות שאין לדבר עליהן והיא מעדיפה להסתתר בחליפה מציאותית של דוב, מוסיפים בוהק מזעזע לחיים הצבעוניים גם כך של המשפחה.

כאשר קומוניסטים רדיקליים משתמשים במשפחה בכדי להוציא לפועל את מזימתם לפוצץ את בית האופרה, המשפחה החבוטה שברא ארווינג, מצליחה להתארגן לסכל את מזימתם ולחזור לארצות הברית יחד עם סוזי.

החלק האחרון מתמקד בחיי המשפחה בניו יורק, ארה”ב, שם הם כולם מצליחים להגיע לשלווה ולנחלה אחרי שבמשך כמה מאות עמודים הם סבלו מנחת זרועו של הסופר.

הנושאים שעליהם ארווינג כותב מעניינים: הוא מאיר בזרקור יחסים לא שגרתיים בין בני המשפחה ועוסק בנושאים גבוליים כמו ננסות, אונס, גילוי עריות והומוסקסואליות. אין לו רתיעה מעיסוק בשולי החברה כמו זונות או רדיקלים פוליטיים.

כל הנושאים עטופים בהילה של אירועים אבסורדים, ומציבים במרכזם דמויות אקסצנטריות.

אני לא יודעת אם השימוש הבוטה של ארווינג במיניות (אונס/ גילוי עריות/ זנות, העובדה שהילדים עסוקים על הזמן במין מזדמן גם עם הזונות) בכדי להניע את העלילה וכדי להעביר מסר, הרס לי את ההנאה, או שזה סיגנון הכתיבה האנקדוטלי שגולש למחוזות מטורללים. לא נהנתי מהספר נהפוך הוא התאכזבתי קשות. זה לא אומר שלא נהנתי מהכתיבה של ארווינג בקטעים מסויימים, נהנתי יש לו סיגנון מבריק וחוש הומור שחור שמדבר אליי. אבל כל אלה לא עזרו לספר עצמו להתרומם ולהיות מהנה.

הוא היה ארוך בלי שום הצדקה. כלל חלקים מזעזעים ובוטים בלי שום הצדקה, היה משעמם לפרקים בחלקים המתקדמים שלו והסתיים בקול ענות חלושה.

בצער אני כותבת את הדברים הבאים, אבל קשה לי להמליץ לקרוא אותו. אם כבר לרפרף עליו אם זו אופציה מבחינתכם.

---

“New Hampshire Hotel” is a quirky family tale that would be delightful if it weren’t for its excessive eccentricity and focus on anecdotes.

This is the story of the Berry family. Father and mother, Win and Mary, met during a summer vacation when they worked at a small resort hotel. There, they also met Freud – not the psychoanalyst, but a guy with a motorcycle and a pet bear who worked as a handyman and entertainer. Later, Win and Mary got married. Freud returned to Vienna, and Win and Mary bought the bear and the motorcycle from him before returning to Berry.

They have five children, and one of them, John, is the narrator.

Wayne buys an abandoned girls’ school and turns it into a New Hampshire hotel. He and his family move to a hotel and live in happiness and poverty in Merod. During the time they live in the hotel, the beautiful eldest daughter Franny is raped by several members of the football team. Her brother Frank has a fixation on sports, and Franny, his sister, is in love with her. the little brother is Egg.

The family’s cacophony doesn’t subside when Freud invites them to build the new New Hampshire Hotel in Vienna. The family packs their bags and flies to Vienna on two separate flights: the father with the grandfather and the children Franny, Frank, John, and Lily. The mother flies with an egg. On the way to the destination, the mother’s plane crashes, and Egg is saved in a miraculous way when the rescue teams recognize him floating in the middle of the sea, on a giant stuffed doll that used to be their dog. You have to read to believe.

Life in Vienna is not what the family had dreamed and wished for. Prostitutes live on the second floor of the hotel, and radical communists live on another floor. The mother is killed in a plane crash, and it is revealed that Freud is blind. Additionally, his new bear is a girl named Susie who has had unspeakable experiences and prefers to hide in a realistic bear suit. These events add a shocking sheen to the family’s colorful life.

When radical communists use the family to carry out their plot to blow up the opera house, the battered family that Irving created manages to organize to foil their plot and return to the United States with Susie.

The final section centers on the family’s life in the USA, where they finally find peace and a home after enduring hundreds of pages of suffering at the hands of the author.

The topics Irving writes about are intriguing. He focuses on unconventional family relationships and addresses sensitive issues such as rape, incest, and homosexuality. He is unafraid to explore the fringes of society, delving into topics like prostitution and political radicalism.

All subjects are enveloped in an atmosphere of absurd occurrences, with eccentric characters positioned at the center.

I’m not sure if Irving’s blatant use of sexuality (rape/incest/prostitution, the fact that the kids are busy having casual sex even with the prostitutes) to drive the plot and to convey a message ruined my enjoyment, or if it’s the anecdotal writing style that drifts into crazy realms. I didn’t enjoy the book; I was very disappointed. However, that doesn’t mean I didn’t enjoy Irving’s writing in certain parts. He has a brilliant style and dark humor that speaks to me. But all these elements did not help the book itself to rise and be enjoyable.

It was unnecessarily long, included shocking and unjustified parts, was sometimes boring in its advanced sections, and ended with a small, weak voice.

I regretfully write the following, but I find it challenging to recommend reading it. Please only skim over it if that’s an option for you.