ג’וליה ווילן היא אדל של ספרי האודיו. היא הקריינית הטובה ביותר בתחום, היא הידועה והמצליחה ביותר והיא גם אהובת הקהל. היא לא רק קריינית בחסד, היא גם שחקנית מעולה שמצליחה לשאוב את המאזין לעלילה, תוך שהיא מבצעת מגוון דמויות נשיות, גבריות בגילאים שונים. פשוט מופלאה.

כשאני מוצאת ספר שהיא הקריינית בו (וזו לא בעיה למצוא היא מוגדרת ב 400 ספרים כקריינית), אני רוכשת אותו בלי למצמץ. בספריית האודיו שלי שוכנים לבטח כ- 40 ספרים שהיא הקריינית בהם ועוד היד נטויה. זה הכל עיניין של תקציב וזמן להקשיב לכולם.

היא גם סופרת טובה, ובאוגוסט האחרון (2022) יצא ספרה השני, Thank You For Listening.

“we break, in many different ways. But it doesn’t mean we’re broken.”

סוואני צ’סטר היא קריינית אודיו ידועה שבחרה באופן מודע לא לבצע ספרים רומטיים. החיים לא פינקו אותה. הוריה התגרשו באופן טראומטי. סבתה שלה, בלהבלה, שחקנית שפרשה בוחרת לעבור ולהתגורר בבית אבות יוקרתי. ושאיפותיה האישיות להיות שחקנית, עולות בעשן השמיימה לאחר תאונה קשה שמצלקת אותה.

סוואני יותר משבעת רצון לחיות בגפה, להיות בקשר עם חברתה, אדקו, שחקנית קולנוע מצליחה, ולהקריא ספרי אודיו כל זמן שהם לא רומן רומטי.

היא לא מאמינה ב HEA. היא מאמינה בפרסים שהיא מקבלת כבר מספר שנים ברצף כקריינית השנה. וגם השנה המצב לא שונה. סוואני מגיעה ללוס אנג’לס לקבל את פרס קריינית השנה.

אבל משהו כן שונה השנה.

בערב הגאלה, סוואני פוגשת בזר אירי בשם ניק. לניק יש רק לילה אחד לראות אותה מעבר לצלקת שמעטרת את פניה ומעבר לרטייה שמסתירה את הנזק לעינה. הם מסכימים בינהם שזה סטוץ חולף ולכן לא נדרשת החלפת פרטים. היא אומרת לו שקוראים לה אליס ויום למחרת הוא נעלם מחייה.

במקביל, היא מקבלת הצעה מפתה וחד פעמית לבצע את ספרה האחרון של ג’ון פרנץ’, סופרת רומנים רומנטיים ידועה שנפטרה השנה. הפרוייקט מתוכנן להתבצע בשיתוף עם אחד מהקולות המובילים, הסקסיים, האהובים והמסקרנים של תחום האודיו – ברוק מקנייט המסתורי, שאף אחד לא מכיר.

סוואני מתלבטת אבל הייתרונות בפרוייקט הזה קוראים אליה ולמרות שהפסיקה לבצע רומנים רומנטיים, היא מחליטה לשוב לפסבדונים שלה, ולבצע את הפרוייקט.

סוואני מתחילה להתכתב עם ברוק מקנייט ועולם שלם נפתח בפניה. היא עדין חושבת על ניק, אבל ברוק. הו ברוק. כן טוב, הוא מושך אותה בחבלי קסם. והקול שלו זו אגדה.

“Of course there should be an HEA. I’m so sick of this question. It’s a Romance! That’s the deal we make with our readers. It’s misogyny, plain and simple. You don’t see anyone telling Mystery readers they’re silly and unserious for wanting to know by the end of the book who the murderer was. Fuck off. –June French in Cosmopolitan”

סיפור העלילה צפוי. ולמרות שמאוד אהבתי את ספרה הראשון של ווילן, הוא לא מתעלה לרמתו. מה שבספר הראשון היה יכולת מופלאה שלא לגלוש למלכודות רומנטיות, הופך בספר הזה לסוג של נוקדנות מעצבנת לשמור על העלילה נקיה עד כמה שניתן.

לשימחתי הקריינות של ווילן הופכת את ההאזנה לתענוג. זהו ספר על הזדמנויות שניות, על קבלה עצמית, אנושיות וגם על אהבה.

חלק מהסיפור נגרר, במיוחד המשיכה דחייה בין הדמות של סוואני לברוק. הרגשתי שחלק מהסצנות מפוספס – במיוחד בחלק שהם באיטליה ומקריינים את האפיזודה הלוהטת שמצליחה להפוך לשיחה בעייתית שבה סוואני מטילה ספק עד כמה ברוק מושקע באפיזודה ובספר.

אבל רובו של הספר מוצלח: הפינגפונג בין סוואני לברוק, הקינטורים, ה – innuendos המיניים. גם הדמויות בבית האבות היו קורעות במיוחד הדמות של מיצי.

מומלץ להקשיב לספר האודיו, הביצוע של ווילן מרהיב ומענג.