בהרצאה השניה שנשאה אינגבורג בכמן, בסמסטר חורף 1959/1960, היא מצטטת את העמדה הבסיסית שהביע הסוריאליזם כלפי היצירה האמנותית בהניחו כי "על היופי להיות טרוריסטי, עוצר נשימה, שטני בדרך המטילה מבוכה." (35)
הקריאה הפרגמטית החבויה בסתירה שבין יופי לטרוריסטי הפכה מבחינתי את ההיגד הזה לסכין חדה שפילחה את המציאות והביכה אותי בשל העקרונות האלימים כל כך הגלומים בה.
היופי, לדידי, שלם, נקי, מפעים עד כאב. אין בו דבר ארצי או בהמי כמו אלימות. עבורי, אם יש בו משהו טרוריסטי, זו האחיזה הבלתי מתפשרת בקורא/ צופה/ שומע היכול לזהות את היופי מבלי להתבלבל בו. הפיכתו למשהו כל כך ארצי הכרוך באלימות הוא זה שיוצר אצלי מבוכה ומחשבות מבולבלות המבקשות לפרש את האמירה כמטאפורה.
גם הקונסטרוקטיביזם הפוטוריסטי מעמיד בפני את האתגר הרציונלי בסתירה כביכול שמגלמת הקריאה שלו:
"…אנו, הפוטוריסטים, מוחים נגד תיאור המלחמה כ"אנטיאסתטי". אנו קובעים שמלחמה יפה, מאחר שתודות למסכות הגז, למגבירי הקול מעוררי הבהלה, ללהביורים
ולטנקים הקטנים היא מייסדת את שלטון האדם על המכונה…זכרו את היסודות האלה של אסתטיקת המלחמה כדי להאיר בהם את מאבקכם על שירה חדשה ופיסול חדש" (35-36)
בוודאי עוד אכתוב כמה פוסטים שמתייחסים לסידרת ההרצאות של בכמן, שקובצו תחת ספר דקיק הנקרא "בעיות של היצירה הספרותית בת זמננו", ועד אז ההתמודדות עם המבוכה, מבקשת את פורקנה.
בתחילה חשבתי לבחון את המציאות הזו באמצעות אחד מהיוצרים הסוריאליסטים החביבים עלי, אבל אז נמלכתי בדעתי והחלטתי דווקא להביא את נטליה גונחרובה – Natalia Goncharova (? אני מקווה שאני לא מחרבת את שמה) גם בגלל ההזדמנות להציג כאן יוצרת מדהימה, וגם כביטוי להתפתחות המהירה של היופי ומושגי האסתטיקה בתחילת המאה ה-20.
נטליה גונחרובה (Natalia Goncharova), נחשבת לנציגה הנשית הראשונה של האוונגראד הרוסי. את ילדותה בילתה באחוזת משפחה אליה היתה קשורה רגשית. בשנת 1898 היא נרשמה למכון האמנויות הפלסטיות הרוסי במוסקווה , שם פגשה את בן זוגה איתו עזבה לצרפת בשנת 1915.
גונחרובה השתתפה במספר תנועות אמנות בנות זמנה, אבל הפריצה האמיתית שלה התרחשה ב- 1908 לאחר שתערוכת פוסט אימפרסיוניזם הוצגה במוסקווה. היא הושפעה מהצבעים החזקים והבוהקים שלהם והקומפוזיציה הצפופה, האמנות שלה הפכה פרמטיבית והבעתית כאחד. בתהליך הזה היא גם חזרה למקורות שלה, ופיתחה עיניין באמנות פולק רוסית על גווניה השונים.
מעבר למוטיבים עממים, האמנות שלה משלבת דקורציות, צעצועים, ציורי ילדים וציור סימבולי. היא מטמיעה סצנות גנריות של החיים העכשווים באמנות מודרנית מערבית, התפתחות חיונית לניאו פרמטיביזם.
River Landscape (התמונה בראש הרשומה) שייך לתקופה הניאו פרמטיבית של גונחרובה. שתי הגברות הבורגניות מטיילות להנאתן על גדת הנהר מתאימות לסצנה אימפרסיוניסטית. עמידתן הנינוחה מנוגדת לשני הגברים העמלים בסירת המשוט הפשוטה.
עקרונות הניאו פרמיטיביזם ניכרים בציור: הוא משרטט נרטיב , הוא מלא קסם בצבעים ואלמנטים העיטוריים בעלי איכות ילדותית. העקרונות העממיים שבו באים לידי ביטוי בהשטחת הנוף ועיוות הפרופורציות , העצים הגדולים מאוד והדמויות הזעירות.
אני אוהבת את הבחירה שלה בשטחים גדולים של ירוק וכחול המונגדים לאדום וכתום, הטונים הקרירים מדגישים את הטונים החמים.
בשנים 1913-1912 היא החלה לנוע במקביל לניאו פרמטיביזם לכיוון הקובו-פוטוריזם האיטלקי ולכיוון הריוניזם (Rayonism).
ריוניזם, סגנון יחודי שפותח ע"י בן זוגה (Larionov) והתמקד בהחזרת קרני האור מהאובייקט. האפקט האסתטי שלו נובע משילוב הצבעים והבחירה בהם שתופסת את עין הצופה ומובילה אותו ללב הדימוי. (דוגמא ביצירה Yellow And Green Forest ) אם אתם זוכרים, גם פרנץ מארק השתמש בסיגנון הזה.
הקוביזם אמביוולנטי לצבע ונוטה לשימוש בשבירת המציאות לצורות חדשות על חשבון שימוש בצבע ככלי הבעה. התוצאה קומפוזיציה שבה הקשר שבין הצורה לסביבה שלה נתלש.
מאידך, הפוטוריזם האיטלקי מקדש את הדינאמיות והתנועה. שימוש בסממני של העולם המתועש החדש בתוך עולם משתנה בתדירות כדי לבטא את השינוי הטכנולוגי והתרבותי.
השילוב בין שני הזרמים, הקובו -פוטוריזם, כמו אצל גונחרובה מייצר תחושה של מציאות מעוגנת בנועה תוך חזרה קצבית על צורות וקווים. בדומה לקוביזם
היא שילבה ביצירותיה שברי מילים ומשפטים כדרך נוספת להביע את המציאות תוך שהיא מותירה מרחב פרשני לצופה.
היופי בעניי המתבונן. אני לא יכולה לראות ביופי משהו מלחמתי, טרוריסטי, שטני. אולי העמדה שלי נאיבית מידי.
אני חושבת שגם גונחרובה בחרה בצד היפה של המציאות ולא בצד המכוער שלה. בסופו של דבר, האמנות אינה נדרשת להתגייס להצדקת האסתטיקה של מעשי המלחמה, אלה שייכים לאנשים שקורעים פיסות מהמציאות והופכים אותה עבור חלקנו כמעט לבלתי נסבלת .
* בהכנת הפוסט נעזרתי ב The Joy of Color
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.