בלו ואן מיר מתיירת ברחבי ארה”ב עם אביה הפרופסור האלמן. אימא שלה התאבדה כשהיתה צעירה, ומגיל צעיר היא מתלווה אל אביה שמחליף מקומות עבודה כמו שהוא מחליף את הנשים בחייו.

פרופסור ואן מיר, הוא גבר כריזמטי ומושך. למרות חיי הנוודות וחיי הצימצום, הוא משתדל להעשיר את חיי בתו בקלסיקות, ספרות ותרבות. עתה בגיל 16 הם מתיישבים בעיירה קטנה בדרום קרוליינה בה הם מתעתדים לבלות את השנה האחרונה לפני שבלו תתחיל ללמוד בהווארד. בעיירה הזו הם פוגשים את האנה שניידר, מורה, בת כ 40 לקולנוע, טיפוס יפיפה אך אקסצטנטרי, שמאמצת אל חיקה קבוצת תלמידים וגם את בלו.

2/3 מהספר מתארים אפיזודות מחייה של בלו בעיירה. את הקשיים שלה להיטמע בקרב בני החבורה ואת האירועים שמובילים לטרגדיה שתהפוך את עולמה. אני מודה שאת החלקים האלה לא קראתי בתשומת הלב הראויה, כי לאחר שמתרחש האירוע המכונן בספר, אט אט בלו ואן מיר מגלה לקורא הנבוך(אני) את הרמזים שפיספס לאורך 350 עמודים שבהם נרדם בשמירה.

השליש האחרון של הספר הוא מעשה מופת של ממש. בלו מפענחת פרשייה מסתורית ומורכבת שמתחילה עם מותה של האנה שניידר (לא ספויילר מופיע גם בכריכה של הספר וגם בפתחו).

הספר מאוד שאפתני. בלו ואן מיר מספקת את נקודת המבט המרכזית והיא מאוד אוהבת ציטוטים מספרים (שרובם לא קיימים). בתחילה אפשר לחשוב שהוא דומה ל”היסטוריה הסודית” מאת דונה טארט, אבל נקודת הדימיון היחידה שבה הספרים דומים היא האווירה האקדמאית והתרחשות העלילה על רקע יחסיהם המעורערים של בני תשחורת שלומדים בקולג’.

הנרטיב של הספרים מאוד שונה ואומנם מדובר בשני הספרים שמנסים לפענח תעלומות, אבל התעלומה המרכזית ממש לא דומה. בלו ואן מיר מספרת סיפור אפל וחבורת הצעירים אליה היא מצטרפת מהווה רק הסחת דעת מהסיפור האמיתי שכאמור מתגלה לקורא רק בשליש האחרון של הספר.

גם הדמויות בסיפור שונות, החל מהשוני בין המרצים שסביבם מתקבצת החבורה וכלה בדמויות הראשיות במיוחד האב הכריזמטי שמתגלה כנמר שהופך חברבורותיו.

קראתי את הספר לאורך תקופה ארוכה יחסית, אבל קראתי אותו לפרקים ורק בשליש האחרון באמת נדבקתי לכיסא ולא יכלתי לעזוב.

ספר מומלץ בחום. מרישה פייסל היא אחת הסופרות המוצלחות שיצא לי לקרוא והספר הזה לא פחות מראוי לשבחים שחלקו לו.