Please scroll down for an English review.
הפתיחה של הספר Sleep מתעתעת. כמעט הפסקתי לקרוא אותו. העלילה נפתחת בערפול: קטעי זיכרון שבורים, רמיזות מבלבלות, חוסר בהירות מוחלט לגבי מי פגע במי ומתי. זה לא מקרי, Honor Jones בוחרת להשאיר את הקורא באי־ודאות, כמעט כמו במבחן מוסרי סמוי. היא מציבה אותו בדיוק במקום שבו החברה, המשפחה והציבור מציבים לעיתים קרובות את הקורבן: דורשים ממנו להוכיח, להסביר, ולשאת את הספק שתלוי מעליו.
זו אחת הבחירות הספרותיות החזקות ברומן Sleep. הקריאה מחייבת השעיית ספק וקפיצת אמונה. לא פשוט להאמין למרגרט, הילדה שנפגעה, כשאין אפילו בדל הוכחה. עוד לפני שהקורא מכיר אותה באמת, הסופרת דורשת ממנו מחויבות, והספק כל הזמן מנקר כי אין אמירה ברורה להיאחז בה.
רק בשליש האחרון, כשהייתי כבר עמוק בתוך העלילה ומושקעת במרגרט ובדרמה האדירה שהיא משפחתה, מגיעים רגעי האימות: הראיות שמאשרות את מה שחשתי. ההקלה הייתה כמעט מידית ומוחשית. עשיתי את הדבר הנכון, תמכתי בצד הנכון.
ככל שהעלילה מתבהרת, התמה מתחזקת. מרגרט, שאחיה פגע בה קשות בילדותה בזמן שישנה, עוברת סדרה של הפרות בוטות של גבולותיה הגופניים, ואין מי שיקשיב או יאמין לה. היא מתבגרת אל תוך הורות שבה כל אינסטינקט מופנה להגנה על ילדיה. היא חיה בצל הפגיעה, לא כהגדרה בלעדית של חייה אלא ככוח מניע ומצפן מוסרי.
במובן זה שם הספר, Sleep, נושא משמעות כפולה. ברובד הגלוי: שינה, מנוחה, הפוגה. ברובד הסמוי: מצב של פגיעות קיצונית, חוסר אונים, והשתקה. השינה הופכת לסמל לתרדמת הכפויה של הנפש, למצב שבו הקורבן שותק, המוח מדחיק, והפגיעה ממשיכה להתרחש בצל הפחד שמא לא יאהבו אותה.
הספר נוגע בעוצמה גם בבגידה הנשית בקורבנות פגיעה מינית. אחת הסצנות המצמררות היא זו שבה האם, אליזבת, לאחר שלקתה בשבץ, קוראת למרגרט "זונה" מול הנכדים. לא בשל גירושיה, אלא כהכחשה והאשמה מחודשת על כך שהעזה להאשים את אחיה. זו המחשה כואבת לאופן שבו משפחות משמרות "שלום מדומה" במחיר השתקת הקורבן ועיוות האמת.
לקראת הסוף, Sleep מציב שאלה מוסרית שאין לה תשובה פשוטה. מה עושים כשהפוגע שהרס את חייך בילדות הופך לחולה, חסר אונים ותלוי באחרים? האם חמלה וצדק יכולים לחיות יחד? מרגרט אינה סולחת לאמה, אך בוחרת להאמין שבני אדם צריכים לנהוג בטוב גם כשהצד השני אינו ראוי לכך.
Sleep הוא רומן שמתחיל בשקט של ערפל ומסתיים ברעם. הוא אינו רק סיפור על פגיעה, אלא מסע אל המעמקים החשוכים של נפגעי תקיפה מינית. זהו ספר שקורא לנו לבחור בעמדה מוסרית ברורה: להאמין לקורבנות ללא סייג וללא תנאי, ולהבין שהפגיעה מלווה אותם שנים ומשפיעה על כל צעד בחייהם.
ספר חזק, כואב ונדיר בכנותו. שלולא ההתחלה המקרטעת היה מקבל ממני חמישה כוכבים מנצנצים.
Sleep/ Honor Jones
Kindle Edition, 2025, 272 Pp
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
The book opens in a disorienting way. I almost stopped reading. The plot begins in a haze: fragmented memories, confusing hints, complete uncertainty about who hurt whom and when. This is no accident. Honor Jones chooses to leave the reader in a state of doubt, almost like a moral test. She places them exactly where society, family, and the public often put the victim: demanding proof, explanations, and the endurance of suspicion hanging over their head.
This is one of the strongest literary choices in Sleep. Reading it requires suspending doubt and taking a leap of faith. It is not easy to believe Margaret, the child who was abused, when there is not a shred of evidence. Even before the reader truly knows her, the author demands commitment, and the doubt constantly nags because there is no clear statement to hold on to.
Only in the last third of the book, when I was already deeply immersed in the plot and invested in Margaret and the colossal drama that is her family, do the moments of validation arrive: the evidence confirming what I had felt all along. The relief was almost immediate and tangible. I had done the right thing, supported the right side.
As the plot becomes clearer, the theme grows stronger. Margaret, whose brother abused her gravely as a child while she was asleep, experiences a series of blatant violations of her bodily boundaries, with no one willing to listen or believe her. She grows into motherhood with every instinct focused on protecting her children. She lives in the shadow of the abuse, not as the sole definition of her life, but as a driving force and moral compass.
In this sense, the title Sleep carries a double meaning. On the surface: rest, reprieve, pause. Beneath that: a state of extreme vulnerability, helplessness, and silence. Sleep becomes a symbol of the mind’s forced slumber, where the victim remains quiet, the mind suppresses, and the abuse occurs in the shadow of the fear of being unloved.
The book also powerfully addresses the painful betrayal of female solidarity toward victims of sexual abuse. One of the most harrowing scenes is when the mother, Elizabeth, after suffering a stroke, calls Margaret a “whore” in front of the grandchildren. Not because of her divorce, but as an act of denial and renewed accusation for daring to accuse her brother. It is a stark illustration of how families maintain a “false peace” at the cost of silencing the victim and distorting reality.
Towards the end, Sleep poses a moral question with no simple answer: what do you do when the abuser who destroyed your life as a child becomes ill, helpless, and dependent on others? Can compassion and justice coexist? Margaret does not forgive her mother, but she chooses to believe that people should act with kindness even when the other side does not deserve it.
Sleep is a novel that begins in the quiet of mist and ends in thunder. It is not just a story about abuse, but an invitation to journey into the darkest depths of sexual assault survivors’ lives. It calls on us to take a clear moral stance: to believe victims without hesitation or condition, and to recognize that abuse shadows them for years and shapes every aspect of their lives.
A powerful, painful, and rare novel in its honesty, that, if not for its faltering start, would have earned five shining stars from me.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
