Please scroll down for an English review.
Sex Scandals of Ancient Greece and Rome: מהרכילות אל המנגנון, מהסיפור הקטן אל השאלה הגדולה של כוח.
"Sex Scandals of Ancient Greece and Rome" מתחפש לספר על סקס, אך בפועל הוא כשל תיאורטי. תחת הכותרת המבטיחה, הספר מלקט אנקדוטות אך מחמיץ את התזה המכריעה: השיח המיני בעת העתיקה הוא לא רכילות אלא קוד פוליטי, כתוב בגוף.
בהתחלה עוד חשבתי שאני נכנסת למסע קליל ומעורר סקרנות. כשהגעתי לסוף, כבר היה ברור לי שהעשן סמיך יותר מהלהבה.
הבעיה אינה הסיפורים. הבעיה היא מה שהספר אינו יודע לעשות איתם.
כי העת העתיקה לא סבבה סביב סקס. היא סבבה סביב כוח.
והדרך להבין את מה שהספר מכנה "סקנדלים" היא להבין שהם כלל אינם סקנדלים. הם טקסט פוליטי, כתוב בגוף.
יוון: לא תשוקה, היררכיה
ביוון העתיקה איש לא שאל מה הנטייה המינית של אדם; זוהי שאלה מודרנית.
השאלה הייתה תמיד אחרת: מי מפעיל ומי מופעל, מי שולט ומי נשלט, מי מתקרב למודל של גבריות ומי סוטה ממנו.
אלכסנדר הגדול הוא דוגמה מדויקת לכך.
אפשר למלא ספר שלם ברשימות פרטים על מאהביו ומאהבותיו, אבל זה לא לב הסיפור. הוא פעל בעולם שבו יחסים גופניים הם מודל להפעלת כוח.
הגוף הוא מנגנון, לא התשוקה.
מה שנראה כ"רשימת כיבושים ארוטיים" הוא למעשה מפת בריתות.
האישה אינה רומן.
היא גשר פוליטי.
הגבר אינו מאהב.
הוא נאמנות צבאית.
אפילו המפגש האינטימי ביותר הוא חלק ממנגנון שלטוני גדול יותר.
רומא: כשהגוף הופך לזירת כוח
ואז מגיעה רומא, והמנגנון הופך מתוחכם יותר.
יוליוס קיסר וקליאופטרה אינם "רומן מסעיר". הם משא ומתן בין שתי ישויות פוליטיות שמבינות שהמיטה יעילה יותר מהסנאט.
אולי הייתה שם תשוקה, אבל אינטרס החזיק את העלילה.
הסקס הוא הנרטיב המשני, לא העיקר.
החומר שהספר מציג על טיבריוס וקליגולה נע בין מוזר לגרוטסקי, אך מפספס את הנקודה העדינה: התרבות הרומית השתמשה בגוף כדי להסביר מה שפחדו לומר במילים אחרות: עריצות, חרדה, אובדן גבולות.
טיבריוס בקפרי, קליגולה עם "הרומנים המשפחתיים": קשה לדעת מה אמת ומה תעמולה.
אבל כטקסט פוליטי זה ברור: כשהשלטון מאבד עוגן, הגוף הופך לדימוי של אובדן.
הספר מציין שאין ודאות מאחורי הסיפורים האלה, אבל נרתע מלפרק את זה.
אולי כי זה מחריב את הנרטיב של "סקנדלים מיניים". אולי כי זה דורש תזה, והוא לא מחזיק תזה.
מה נשאר ביד הקורא?
הרבה פרטים, מעט מחשבה.
הספר מתאר, לא מנתח ולא מפרש.
הוא מלקט אנקדוטות, לא יוצר מהן תובנה.
והוא משאיר את הקורא בדיוק במקום שבו ההיסטוריה העתיקה אוהבת להשאיר אותנו: עם עשן של סיפורים שנראים עסיסיים, אבל הם בעצם קוד של חברה שמספרת את עצמה.
בסופו של דבר עולה התמונה החדה באמת:
הגוף בעת העתיקה איננו זירת תשוקה, אלא שדה פוליטי. חברה לעולם אינה מספרת את עצמה ישירות. היא עושה זאת דרך הגבולות שהיא מציבה לגוף: מי מותר לו, מי אסור לו, מי שייך ומי מודר, מי “טהור” ומי הופך לאובייקט של פחד. הסיפורים על קליגולה, אלכסנדר וקיסר אינם סקנדלים; הם גרסה עתיקה של אותו מנגנון כוח. הטכניקה משתנה. הדפוס לא.
וכאן מתבררת האירוניה האמיתית של הקריאה:
כדי להבין את העת העתיקה, צריך להבין שהשיח המיני שלה הוא למעשה שיח של חרדה, של מבנים, של יחסי כוח. הסקס הוא כלי, לא התוכן.
וזו אולי ההצלחה היחידה שהספר לא התכוון אליה: הוא הכריח אותי להשלים בעצמי את התזה שהוא לא העז לנסח. ההיסטוריה היא מיתוס גופני, שבו הכוח מגלם את עצמו דרך הגוף הרבה לפני שהוא מופיע בצבא או בסנאט. הספר נתקע ברכילות; אני הייתי צריכה לחלץ ממנו את המנגנון.
Sex Scandals of Ancient Greece and Rome/ Monica Cyrino
Audible Edition, 3H 14M, 2025
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
Sex Scandals of Ancient Greece and Rome: from gossip to mechanism, from the small story to the larger question of power.
Sex Scandals of Ancient Greece and Rome disguises itself as a book about sex, but in truth, it is a theoretical failure. Beneath its promising title, the book collects anecdotes but misses the central thesis: that sexual discourse in antiquity is not gossip but a political code inscribed on the body.
At first, I thought I was heading into a light and intriguing journey. By the end, it was clear the smoke was thicker than the fire.
The problem is not the stories. The problem is what the book cannot do with them.
Because antiquity did not revolve around sex, it revolved around power.
And the key to understanding what the book calls “scandals” is knowledge that they are not scandals at all. They are political texts scripted on the body.
Greece: not desire, but hierarchy
In ancient Greece, no one asked about a person’s sexual orientation; that is a modern question.
The real questions were always different: who acts and who is acted upon, who holds power and who submits, who approaches the model of masculinity and who deviates from it.
Alexander the Great is a perfect example.
One could fill an entire volume with lists of his lovers, but that is not the point. He operated in a world where bodily relations were a model for exercising power.
The body was a mechanism, not an expression of desire.
What looks like a catalogue of erotic conquests is in fact a map of alliances.
The woman is not a romance; she is a political bridge.
The man is not a lover; he is military loyalty.
Even the most intimate encounter belongs to a larger apparatus of rule.
Rome: when the body becomes a stage for power
Then comes Rome, and the mechanism grows more sophisticated.
Julius Caesar and Cleopatra had no “passionate love affair”. There was a negotiation between two political entities that understood that the bed could be more efficient than the Senate.
Perhaps there was desire, but interest sustained the plot.
Sex is the secondary narrative, never the core.
The material the book presents about Tiberius and Caligula veers from strange to grotesque, yet misses the subtle point: Roman culture used the body to articulate what it feared to say openly—tyranny, anxiety, the collapse of boundaries.
Tiberius on Capri, Caligula with his “family romance”: it is nearly impossible to know what is true and what is propaganda.
But as political texts, they are clear: when power loses its anchor, the body becomes a metaphor for the loss.
The book notes that certainty is elusive, yet shies away from dismantling this.
Perhaps because it would destroy the narrative of “sexual scandals”.
Perhaps because a real thesis is required, and the book does not possess one.
What remains for the reader?
A great deal of detail and very little thought.
The book describes, but does not analyze or interpret.
It collects anecdotes, but never shapes them into insight.
And it leaves the reader exactly where ancient history loves to leave us: in a cloud of stories that look juicy, but are really the encoded language of a society narrating itself.
In the end, a sharper picture emerges:
In antiquity, the body was not a site of desire but a political arena. A society never speaks about itself directly. It speaks through the boundaries it imposes on the body: who is allowed and who is forbidden, who belongs and who is excluded, who is deemed “pure” and who becomes an object of fear. The tales of Caligula, Alexander, and Caesar are not scandals at all; they are simply the ancient version of the exact mechanism of power, the techniques change. The pattern does not.
And here lies the real irony of the reading experience:
To understand antiquity, one must realize that its sexual discourse is really a discourse of anxiety, structure, and power. Sex is the instrument, not the content.
And this may be the book’s only unintended achievement: it forced me to complete, on my own, the thesis it never dared to articulate. History is a bodily myth, in which power expresses itself through the body long before it appears in armies or senates. The book stalls in gossip; I had to extract the mechanism myself.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
