זהו סיפורה של קלרה “ישות אינטיליגנטית” שנרכשת כדי לשמש חברה לג’וזי.

בהתחלה לא ברור מדוע ג’וזי זקוקה לחברה אבל עם התקדמות העלילה מתבהרת הסיטואציה שבה מתקיימת העלילה: העולם שבו מתרחשת העלילה הוא עולם שבו יש ילדים שעוברים שינוי/ שידרוג גנטי או מוחי כדי לאפשר להם יכולות מוגברות. הילדים האלה זוכים להשכלה ולאפשרויות השתכרות שאין לילדים שלא עברו את השידרוג הגנטי.

בעולם הזה, ילדים לומדים באמצעים של מנחים ואין להם חברה למעט ישויות אינטליגנטיות כמו קלרה שמלוות אותן.

אבל בצד השידרוג, ישנם סיכונים שונים שחוצים את הבעיה של בדידות.

הספר עוסק בדילמה שמציבה בפני ההורים האפשרות לשידרוג ביולוגי של הילדים ולכאורה מתן הזדמנות לחיים טובים יותר. הוא מציג את המתח שבין המעמדות שנוצרים כתוצאה ממהלך כזה ואת הכשלים שלו.

מאידך, הסיפור של קלרה וג’וזי כסיפור, הוא אגדה אורבנית תמימה שבה קלרה מאמינה שהיא יכולה לעזור לג’וזי באמצעות השמש, אותה היא מכנה “הוא” ויש סביבה המון התעסקות ועניינים לא כל כך מעניינים.

קלרה כדמות של ישות אינטיליגנטית, צופה במערכות היחסים בתוך הבית בין הילדה לאימה ובין הילדה לחבר שלה ריק שלא עבר שידרוג גנטי. גם האב נכנס לתמונה אבל מהר מאוד יוצא ממנה והסיפור לא מתפתח לכיוון המעניין שציפיתי שאליו ילך.

“קלרה והשמש” יכל להיות ספר נפלא לו היה בו איזה ערך מוסף, איזה שיא שלמעשה לא הגיע. זה הספר השני שבו אישיגורו עוסק בתוצאות של ההתפתחות הגנטית וטכנולוגית ואפשרויות הטמונות בעתיד של האנושות. הספר “קלרה והשמש” בעיניי פחות מוצלח ויותר שטוח אולי בגלל נקודת המבט התמימה שממנו הוא מסופר.

סה”כ ספר טוב אבל לא מבריק כמו 2 הספרים האחרים של הסופר.