ספר כייפי ומענג בז’אנר.

הכל התחיל בהתערבות לכאורה לא מזיקה: אליסון יורק, השיכור למחצה, נדרש להיכנס לחדר הצדדי במועדון החברים שבו הוא מבלה עם חבריו (כולם בני עשירים לבנים) ולנשק את המלצרית הראשונה שתיכנס להגיש לו ולחבריו שתיה. הוא לא רואה סיבה להתנגד לכך.

אלא שהמלצר שנכנס להגיש להם הוא לא מלצרית אלא מלצר, גריי בלקווד, שרק במקרה מכיר את אליסון מלימודיו באוניברסיטת ייל.

לא אליסון ולא גריי מוותרים על ההזדמנות להיכנס לחדר הצדדי והקטן. אבל בניגוד לווגאס, מה שהתחיל בחדר הזה לא נשאר בו והאירוע הזה משפיע על כל מהלך חייהם של השניים.

15 שנים לאחר מכן, גריי בלקווד, שכבר מזמן הפך מנער מלגה עני לאיש עסקים בליונר, מבריק, חסר עכבות וחסר גבולות משתלט על החברה והנכסים המשפחתיים של אליסון יורק.

אליסון שבדיוק פרש מעיסוקו כעו”ד מצליח, בכדי לעבוד בעמותה שהוא ואחותו הקימו בוורמונט, נאלץ לחזור בלית ברירה בכדי לסייע לאביו.

גריי, שעדין שקוע בעלבון שלו מוכן לנהל מו”מ מסויים על חלק מהנכסים בתנאי שאליסון ישמש כעוזר האישי שלו למשך שבועיים. לאליסון אין בדיוק ברירה והוא לא יכול לסרב. מה גם שמסתבר שהוא רוצה להיות העוזר האישי של גריי ויותר מכך.

הסיפור נמסר מהדמויות של גריי ושל אליסון לחליפין. הסצנות בינהם מבעבעות ורותחות 🔥🔥🔥🔥

הדמויות בנויות היטב: שניהם אנשים מצליחים, מוסריים, טובי לב וחרוצים. לשניהם החיים הציבו מהמורות והם עבדו קשה בכדי להגיע להישגים.

חוש ההומור של אליסון משובח ולא אחת הוא מציל את הסיטואציה בהומור משעשע. בניגוד לסטראוטיפ, למרות שהוא גדל במשפחה פריוולגית, הוא לא קר רוח, לא צנונית, לא מתנשא ולא מר נפש; נהפוך הוא , אליסון הוא גבר שכל אישה רוצה: הוא מכיל, הוא מחבק והוא משרה חמימות נעימה על הסובבים אותו. יכלתי להבין מדוע כל הבנות בספר חיזרו אחריו.

גריי הרבה יותר נוקשה, פגוע ורק כשהוא מצליח לראות מבעד לעלבון שמציף אותו, הוא פוגש בצד השני את אליסון, מה שהופך את הספר לא רק לסיפור משונאים לאוהבים אלא גם לסיפור על הזדמנות שניה.

למרות שהתמוגגתי מהספר, אין לי כוונה לקרוא את הספר הראשון בסידרה. אני רוצה להישאר עם הטעם הטוב.

Hostile Takeover #1