Holy Disorders / Edmund Crispin

​Please scroll down for an English review.

קראתי את Holy Disorders מאת אדמונד קריספין, ולצערי זו הייתה קריאה מתסכלת מאוד. הספר כתוב בצורה שמקשה להבין מה בעצם קורה. קראתי חלקים ממנו שוב ושוב, ובכל פעם התחושה הייתה פחות של אתגר בלשי ויותר של ערפל עלילתי.

ג׳רבייס פן מבקר בעיר קתדרלה קטנה בדבון בשם Tolnbridge, בזמן מלחמת העולם השנייה. האורגניסט של הקתדרלה, דניס ברוקס, מותקף ונפצע קשה. בעקבות זאת פן שולח מברק לחברו, ג׳פרי וינטנר, מלחין ואורגניסט בעצמו, ומבקש ממנו להגיע לעיר כדי למלא זמנית את מקומו של ברוקס.

אבל עוד לפני שוינטנר בכלל מגיע, מישהו מנסה לפגוע גם בו. קודם בלונדון, בחנות כלבו. אחר כך בדרך ברכבת מפדינגטון. מישהו ממש לא רוצה שהוא יגיע ל־Tolnbridge. למה? כי עצם ההגעה שלו כנראה מאיימת לחשוף משהו.

בסוף מתברר שהכול קשור למכשיר שידור גרמני שהוסתר בקתדרלה. הוא אמור להיות הפרט שמחבר את חלקי העלילה ומעניק לתעלומה היגיון בדיעבד, אבל בפועל הוא רק מדגיש עד כמה הספר מפוזר ומבולגן..

לא הרגשתי ש־Holy Disorders נבנה בזהירות כתעלומה מורכבת. הספר מעמיס עוד ועוד שכבות עד שהעלילה עצמה כמעט נעלמת.

קריספין כותב בשנינות, בזה אין ספק. יש לו סגנון, יש לו ידע, ויש לו אהבה גדולה מדי לבדיחות שלו. אבל הוא יותר מדי נהנה מהשנינות של עצמו, וזה בא על חשבון הבהירות העלילתית.

גם האווירה הגותית לא הצילה את הקריאה. להפך. הקתדרלה, הכישוף, הפולחן והעוגב פשוט מטשטשים את העלילה. הספר רוצה להיות גם קומדיה בלשית, גם תעלומת רצח וגם פארסה אינטלקטואלית. בסוף הוא בעיקר מעייף.

לא נהניתי מהקריאה של Holy Disorders. הוא גרם לי לחזור ולקרוא חלק מהפרקים כדי לפענח את הבלגן. המשמעות היחידה של זה היא שמשהו בעלילה לא מתקתק.

Holy Disorders מתיש. קריספין אולי רצה לכתוב תעלומה שנונה ומבריקה. מבחינתי הוא כתב ספר שמרוב רצון להיות חכם שכח להיות קריא.

Holy Disorders / Edmund Crispin

Kindle Edition, 1944, 225 Pp

דירוג SIVI –

⭐⭐

דירוג: 2 מתוך 5.

איכות אודיו –

⭐⭐⭐

דירוג: 3 מתוך 5.

Gervase Fen#2

Holy Disorders / Edmund Crispin

I read Holy Disorders by Edmund Crispin, and unfortunately it was a very frustrating reading experience. The book is written in a way that makes it difficult to understand what is actually happening. I reread parts of it again and again, and each time it felt less like a detective challenge and more like narrative fog.

Gervase Fen is visiting a small cathedral town in Devon called Tolnbridge during the Second World War. The cathedral organist, Dennis Brooks, is attacked and badly injured. As a result, Fen sends a telegram to his friend Geoffrey Vintner, a composer and organist himself, and asks him to come to the town in order to temporarily take Brooks’s place.

But even before Vintner arrives, someone tries to harm him too. First in London, in a department store. Then on the train from Paddington. Someone really does not want him to reach Tolnbridge. Why? Because his arrival apparently threatens to expose something.

In the end, it turns out that everything is connected to a German transmitting device hidden in the cathedral. It is supposed to be the detail that ties the parts of the plot together and gives the mystery some retrospective logic, but in practice it only makes the book feel even more scattered and confused.

I did not feel that Holy Disorders was carefully built as a complex mystery. The book keeps piling on more and more layers until the plot itself almost disappears.

Crispin writes with wit, there is no doubt about that. He has style, he has knowledge, and he has far too much love for his own jokes. But he enjoys his own cleverness too much, and it comes at the expense of narrative clarity.

The Gothic atmosphere did not save the reading experience either. On the contrary. The cathedral, the witchcraft, the ritual and the organ only blur the plot further. The book wants to be a comic detective novel, a murder mystery and an intellectual farce all at once. In the end, it is mostly exhausting.

I did not enjoy reading Holy Disorders. It made me go back and reread parts of the chapters in order to make sense of the mess. The only meaning of that is that something in the plot is not working.

Holy Disorders is tiring. Crispin may have wanted to write a witty and brilliant mystery. As far as I am concerned, he wrote a book that was so eager to be clever that it forgot to be readable.

sivi

אמא במשרה מלאה ואשת קריירה, תולעת ספרים היסטרית וצלמת בצוק העיתים. דעתנית וחובבת פוליטיקה ופילוסופיה. שואפת להגיע לירח ומקווה שזה יקרה לפני שהירח יגיע אלינו. אני מאחלת לקוראי הבלוג נסיעה נעימה!

See Full Bio